סיפורי ספריה

אתמול הלכתי לספריה כדי לקחת ספר אחד (ליברליזם לאומי, או לאומיות ליברלית, או איך שלא קוראים לו של יולי תמיר), וחזרתי עם שישה. זו הסיבה שאני לא נכנס יותר לחנויות ספרים.

אתמול גם עשיתי את הצעד הראשון להכרה בכך שהתזה שלי הולכת לכלול כמות מאוד גדולה של דיון תיאורטי, והאמפיריקה תקבל מקום משני יותר. אני עדיין רואה בעצמי איש פוליטיקה השוואתית, אבל פשוט אי אפשר לדון בנושאים של לאום ואזרחות בלי התייחסות לספרות התיאורטית העצומה שבבסיס הדיון. הצעד הראשון שעשיתי, אגב, הוא לצלם מאמר של האברמס.

One Reply to “סיפורי ספריה”

  1. אוי, תזהר עם האברמס הזה. בפעם האחרונה שאני התחלתי סמינריון עם מאמר של האברמס זה נגמר רק חצי שנה אחר כך (ואנחנו מדברים על סמינריון, מיינד יו. לא תזה או משהו אינטליגנטי כזה)

סגור לתגובות.