מה לא קרה בבחירות בארה"ב

בחירתו של ברק אובאמה לנשיא ארה"ב ה-44 היא ארוע היסטורי לכל הדעות: מעולם לא היה נשיא אמריקאי עם שם כל-כך עברי. אה, והוא גם שחור, שזה די נחמד.

אבל הרבה פרשנויות מתפרסמות בימים אלו שמציגות את התוצאות כיותר חריגות ממה שהן באמת. אז מה לא קרה בבחירות בארה"ב?

  1. לא היו אחוזי שיא של הצבעה. חרף ההערכות שדיברו על 130 מיליון מצביעים, נכון לעכשיו עם 98% מהמחוזות מדווחים, סך הקולות עומד על כ-120 מיליון. יש סיכוי טוב שעם הקולות החסרים הבחירות הנוכחיות יתעלו מעל לכמות המצביעים ב-2004 (כ-122 מיליון מצביעים, שהם כ-55 אחוזי הצבעה – האחוז הגבוה ביותר מאז 1968), אבל לא בהרבה, ובוודאי שהם לא יעברו את אחוז ההצבעה ההיסטורי מבחירות 1960 (62.8 אחוז). ((נראה כאילו יש דרכים שונות לחשב את אחוז ההצבעה בין מקורות שונים. אני מתבסס על הנתונים שפה (שימו לב שאחוז ההצבעה ב-2008 בגרף שבקישור מבוסס על הערכת יתר מופרכת לגמרי לאור המספרים הקיימים). עם זאת, היחס בין הבחירות השונות בתוך כל שיטה נשאר עקבי בין השיטות.))
  2. לא היה פער חריג לטובת אובאמה. אמנם בחירות 2000 ו-2004 התאפיינו בתוצאות קרובות מאוד, במיוחד בספירת האלקטורים, אך אלו שתי המערכות האלה שחריגות, ולא המערכת הנוכחית. לא צריך להרחיק יותר מדי אל העבר כדי למצוא פערים הרבה יותר משמעותיים בין המנצח למפסיד בבחירות לנשיאות. בבחירות 1996 ניצח קלינטון את דול בספירת האלקטורים 379 כנגד 159. ארבע שנים קודם לכן ההפרש היה קטן רק במקצת: 370 כנגד 168. נכון לכתיבת שורות אלו, לפני ההכרעה בצפון קרולינה, למקקיין כבר יש 173 אלקטורים, ואובאמה יכול להגיע לכל היותר ל-364 אלקטורים.
  3. המשבר הכלכלי לא הכריע את הבחירות. על פי הסקרים, אחרי שהשפעת הועידה הרפובליקנית שככה, אובאמה שב להוביל כבר בראשית ספטמבר, עוד לפני שהמשבר נגלה לעיני הציבור עם קריסת לימן בראת'רס. משם והלאה, הפער בסקרים גדל בהתמדה אך בקצב אחיד ומתון. בשום שלב לא היה "זעזוע" ששינה את תוצאות הבחירות בצורה משמעותית.
  4. הקמפיין המצויין של אובאמה לא הכריע את הבחירות. תוצאות הבחירות תואמות בדיוק מרשים את התחזיות שניפקו מודלים מקובלים במדע המדינה האמריקני. אולי המפורסם שבהם (וגם אחד הפשוטים) הוא מודל ה"לחם ושלום" של היבס. החישוב של היבס במרץ השנה צפה למועמד הרפובליקני 46-47 אחוזים מהקולות. מרץ. זה עוד לפני שהפריימריז הדמוקרטיים אפילו הוכרעו, שלא לדבר על המשבר הכלכלי הנוכחי או הקמפיין של אובאמה. 46 אחוזים זה בדיוק מה שיש למקקיין על פי הספירה הנוכחית. זה לא שלקמפיין אין השפעה: במאמר מבריק שאלו גלמן וקינג איך זה שתוצאות הבחירות כל כך צפויות, ובכל זאת הסקרים משתנים כל כך הרבה? התשובה שהם מציעים היא שהקמפיין חושף בפני המצביעים את העובדות האמיתיות עליהן מתבסס המודל, וכך מסייע להם בסוף להגיע להצבעה הצפויה מראש. התשובה הזו נראית לי הגיונית וסבירה. אבל משמעותה היא שלאובאמה האדם הכריזמטי, הסוחף והמבריק, לא הייתה שום השפעה על תוצאות הבחירות. באותה מידה, לצבע עורו של אובאמה גם כן לא הייתה השפעה ברורה על התוצאות, על פי המודל הזה.
  5. מה שמביא אותנו ל"אפקט ברדלי". אפקט בראדלי, על שם טום בראדלי, שחור שהתמודד למשרת מושל קליפורניה בראשית שנות ה-80, הוביל בסקרים אך לבסוף הפסיד. ההסבר שניתן לכך הוא שמצביעים שנשאלו על העדפותיהם על-ידי סוקרים לא רצו להראות גזענים, ולכן דיווחו על תמיכה במועמד השחור למרות שהתכוונו להצביע ליריבו הלבן. אפקט בראדלי צץ לראשונה במערכת הנוכחית בראשית 2008, אבל החל לצבור תאוצה בעיקר לקראת סוף ספטמבר – כאשר ההובלה של אובאמה בסקרים הפכה לבולטת ויציבה. החברים בכלוב הקופים הציגו סדרה בת שלושה חלקים במסגרתה הודגם מדוע, ככל הנראה, אפקט בראדלי לא פועל כנגד אובאמה. תוצאות הבחירות עצמן, שתואמות את ניבויי הסוקרים, תומכות במסקנה הזו. ואם תהיתם למה בכל זאת חלק מהסקרים ניבאו לאובאמה יתרון של 10 אחוזים ויותר, אולי הגרף הזה יסייע לכם להבין.

אבל חוץ מזה, כל מה שאומרים לכם נכון.

14 Replies to “מה לא קרה בבחירות בארה"ב”

  1. אתה לא לוקח בחשבון קיזוזים.
    מה אם כן היה אפקט ברדלי, ואלמלא הקמפיין המוצלח של אובאמה הוא היה מפסיד – בניגוד למודל?

  2. דובי – בחירות 96' ו-92' הן בעייתיות בגלל רוס פרו. מועמד ש-"גנב" המון קולות מהרפובליקאים, וכמעט בכלל לא מהדמוקרטים. ככה מדינות שהיו רפובלניקיות במובהק (כמו ג'ורג'יה ב-92 או אריזונה וטנסי ב-96) נפלו לידי קלינטון. אחוזי ההבצעה לברק אובמה הם הגבוהים ביותר לנשיא דמוקרטי מאז ג'ונסון ב-64'.

    דרומי – אני קראתי טענה שאפקט בראדלי לא היה קיים גם עבור בראדלי. כלומר שזה אפקט מומצא לחלוטין, ועוד משהו שאפשר למלא איתו את החדשות (שתמיד צריך לייצר) ולטעון במתח את המירוץ הזה, שבעצם נגמר כבר לפני חודש וחצי. לפי הטענה הזו הפער בסקרים לטובת בראדלי הלך והצטמצם באופן קבוע והדרגתי לפני הבחירות (קצת כמו פרס-ביבי אצלנו ב-96') וסקר פנימי של המטה של המתמודד מול בראדלי ממש לפני הבחירות כבר חשף שהוא מוביל.

  3. דובי, פרט למודל של היבס, אילו עוד מודלים קיימים? האם הם מנפקים תוצאות אחרות? האם הם מנפקים את כל קשת התוצאות הסבירות?

  4. לגבי אפקט ברדלי, היה קטע בעונה הראשונה של 30ROCK שבו ליז למון (טינה פיי, כן כן, האישהו החיקוי של שרה פיילין) מתוודה בפרץ של רגשות שהיא אומרת לכולם שהיא בעד אובאמה אבל בקלפי יש סיכוי גדול שהיא תצביע למק'קיין.

    ומה עם איזו מלה על סעיף 8 בקליפורניה (ובשתי מדינות נוספות), שדחה את הפסיקה בדבר נישואי בני אותו מין?

  5. נדב: זה חתיכת אם.

    יובל: אני דיברתי על פערים באופן כללי, לאו דווקא על פערים לטובת מועמד דמוקרטי.

    גדי: המאמר של גלמן וקינג עשה שימוש במודל של רוזנסטון, אבל לא ראיתי נסיונות לחשב תחזית על פיו לבחירות האחרונות. פה יש מודל אחר (ומורכב הרבה יותר) שעל פי נתונים מיוני השנה ניבא 53.3 אחוז למועמד הדמוקרטי.
    אני לא מצליח כרגע לאתר ניבויים על פי מודלים אחרים, אבל רובם, לפחות, חזו פער של כ-6 אחוזים.

    ערן – אין לי כל כך מה להגיד על זה, כי אני לא מתמצא בפרטים. לפי מה שהבנתי העסק עוד לא סגור ויש עוד מספיק "קולות חיילים" כדי להפוך את הפער הקטן שנוצר לטובת התומכים בהצעה. בכל מקרה, זה נושא לניתוח על ידי אמריקנולוגים, לא מדעני מדינה.

  6. דובי (וגם גדי): לגבי מודל ה"לחם ושלום" של היבס, ומודלים אחרים: ברור שבהינתן מספיק מודלים, אחד מהם ינפק את התשובה הנכונה בדיעבד. (שכחתי איך קוראים לאפקט הזה). גם ניחוש היה מספק את אותה תוצאה. אם היית מבקש ממני ניחוש במרץ, גם אני הייתי מנחש שהרפובליקאי יפסיד בהפרש כזה בערך. עם זאת, אלה היו בחירות שיחסית קל לחזות. מה עם הבחירות של 2004: אף אחד לא האמין שבוש ינצח שוב. האם המודלים חזו את הנצחון ההוא, ואת ההפרש הזעום?

  7. אלעד,
    הנה גרף שמציג את קו הרגרסיה של המודל של היבס אל מול תוצאות הבחירות משנות ה-50 עד ימינו (לא כולל 2008):

    שני היהלומים מייצגים שנים עם מספר הרוגים גדול מאוד במלחמות (זה החלק של ה"שלום" במודל), שמסבירים את החריגה מקו הרגרסיה שנקבע על בסיס הצד הכלכלי. בשנת 2004 הוא חוזה נצחון בפער קטן למפלגה המכהנת (דווקא 2000 היא השנה הבעייתית במודל הזה).

    בכל מקרה, כאמור, היבס הציע מודל פשטני להפליא. ישנם מודלים מורכבים יותר ומוצלחים יותר – ראה למשל זה ששימש את גלמן וקינג במאמר שקישרתי אליו.

  8. אגב, אלעד, נזכרתי שבעצם המטרה שלי לא הייתה לספר בשבחם של המודלים של מדעני מדינה, אלא להזכיר לכולם שהקמפיין של אובאמה לא עשה כזה הבדל גדול. אם אתה חושב שכבר במרץ אפשר היה לנחש את תוצאות הבחירות הללו (ומהו ניחוש אם לא מודל לא פורמלי?), אז אתה מסכים איתי.

  9. מה שחשוב זה לא התסריט המדוייק שתיארתי, אלא העובדה שאתה לא יכול להגיד 'א' לא נכון ו-ב' לא נכון, כי אחרת היינו רואים את הפער בין הסקרים למציאות', כשא' וב' מושכים לכיוונים הפוכים. זה לא חייב להיות שהם בדיוק מאזנים זה את זה, אבל יכול להיות שיש איזשהן השפעות שמבטלות זו את זו, פחות או יותר.

  10. הסבירות של קיזוז מדוייק כל כך היא מספיק קטנה כדי שאני אפסול את ההסבר שלך מטעמי אוקהם.

  11. דובי: גם ב-2004 ניחשתי שהדמוקרטים יזכו. והם אכן היו "אמורים" לזכות. לדמוקרטים יש יכולת אגדית-כמעט לפשל בבחירות. אפשר לטעון שהסיבה שאובאמה הצליח היכן שהוא היה אמור להצליח,היא הקמפיין שלו. בכל מקרה, הקמפיין היה מגניב, ודינמי, והיה דוגמה טובה. אני מסכים שיתכן שהיה מנצח גם עם קמפיין גרוע.

סגור לתגובות.