על החיים ועל המוות

אצל הבלונדינית כתבתי שאני לא שותף לציניות הכללית האופפת רבים בתקשורת ובבלוגוספירה לגבי אולמרט ועסקת השבויים. אבל יש משהו שמטריד אותי בבחירה לקבוע שהחטופים הם חללים בישיבת הממשלה במהלכה הוכרע גורל העסקה. בלי להכנס לעובדה שאכן רוב הסיכויים הם שהחיילים מתים, לא ברורה לי התועלת של ההכרזה הזו.

נדמיין לעצמנו לרגע שהחיילים חיים. העסקה התקבלה וכעת עומדת בפני החיזבאללה דילמה מעניינת: הם יכולים להחזיר שני חיילים חיים תמורת חמישה אסירים לבנוניים פלוס כמה גופות, או שהם יכולים לקבל את אותו המחיר בדיוק עבור שתי גופות חיילים. בהנחה שהחבר'ה מצפון הם לא בדיוק אנשים מוסריים במיוחד, וששום אמנה בינלאומית לא מחייבת אותם, ושאין לנו מושג מה שלום החיילים, איזו סיבה הגיונית יש להם שלא להוציא את החיילים להורג ממש עכשיו (ואם אפשר גם להעביר את הגופות איזה טיפול כימי שיזרז את הרקבון כדי שלא ישימו לב), ובכך למנוע יצירת תקדים בעייתי מבחינתם לשוויו של חייל ישראלי חטוף?

מדוע לא הוכנס לעסקה סעיף תנאי שמשנה את המחיר בהתאם למצבם של החיילים? ואם כבר לא הוכנס, למה לעשות לחיזבאללה את החיים קלים יותר ולצאת מתוך ההנחה שהמחיר המוסכם משולם תמורת גופות?

3 Replies to “על החיים ועל המוות”

  1. איך זה יפגע בהם? להפך, לקבל כל כך מעט עבור חיילים חיים – זה יפגע בהם.
    הם ייפגעו רק אם יתגלה בדיעבד שהחיילים היו חיים והומתו לקראת ביצוע העסקה – ודבר כזה יהיה קשה לגלות.

  2. אני מקווה מאוד שהרעיון לא הגיע סתם כך למישהו: 'הם בטח מתים', אלא בוודאי מסתמך על מידע מודיעיני רציני. ולא אתפלא אם ההחלטה הייתה קשה גם בגלל חשיפת המקורות המודיעיניים בנוסף לשאר הקשיים ההגיוניים.

    אני גם די סומך על קרנית, שאם היה סיכוי סביר שבעלה חי, היא הייתה 'מפריעה' לעניין הזה לקרות.

    לדעתי ההכרזה עליהם כמתים התקיימה, גם אם באופן לא רשמי, לפני ישיבת הממשלה: קודם כל ע"י גופי המודיעין, ואחר כך ע"י הרב הראשי.

סגור לתגובות.