סקוט אדאמס לא מאמין ברסס

מסתבר שמשהו התחרפן לי בוורדפרס אחרי שניסיתי להתעסק עם קבצי הקונפיגורציה (זה מה שקורה כשמדען מדינה מתעסק עם תוכנות), וכתוצאה מכך תזן הרסס שלי הפך לג'יבריש שאפילו מחשבים לא מבינים. נדב (הנשגב באומות, שמש האדם וכיו"ב) העביר את כל המערכת לוורדפרס עברית, אז אני מקווה שהבעיות הללו לא תחזורנה. אני, מצידי, מבטיח לא להתעסק יותר בכל מיני CSSים, PHPים ומחלות אחרות.

אבל אם אני כבר מזכיר רססים, הנה פוסט שהתכוונתי לכתוב פעם ולא יצא לי.

לפני מספר שבועות הבחנתי שמשהו חסר בשגרה היומיומית שלי. שחזור של הפעולות שלי בימים הקודמים העלה את הממצא המעניין הבא: הפסקתי לקבל עדכונים בקורא הרססים שלי לגבי דילברטים חדשים. קפצתי לאתר לבדוק אם במקרה שונתה הכתובת בלי להודיע – אבל לא, היא לא שונתה, היא פשוט נמחקה. אין יותר פיד רסס רשמי של דילברט. במקום זה יש אתר מגעיל שכל מטרתו היא להקשות עלי, הקורא, לגשת בצורה נוחה אל הסטריפים השונים.

ואז נזכרתי בדבר-מה שהתרחש חודש-חודשיים לפני כן: הרסס של הדילברט-בלוג (שפעם הופיע בבלוגרול שלי וכבר לא) הפסיק לכלול את הפוסטים במלואם, ובמקום זה קיבלנו רק את פתיח הפוסט. אני לא מנסה לטעון שזה לחלוטין לא לגיטימי להשתמש בקונפיגורציה הזו, אבל אני זוכר שהסיבות שנתן אדאמס לשינוי (דמיינו קישור) מאוד הרגיזו אותי. הוא אמר, שימו לב, שהסיבה היחידה שהוא כותב את הבלוג שלו, משקיע בו זמן וטורח לעדכן אותו בצורה יומיומית בפוסטים שירגיזו את קוראיו, היא שהוא תכנן להרוויח מזה כסף. רסס מלא, הוא גילה, משמעו שאנשים לא נכנסים לבלוג עצמו אלא מסתפקים במה שמופיע להם בקורא הרסס וממשיכים הלאה. היו כמה בעיות עם הטיעונים הללו (כמות התגובות לכל רשומה, למשל, שמוכיחה שלפחות חלק מהאנשים טורחים להכנס כדי להגיב, ורבים אחרים נכנסים כדי לקרוא תגובות), אבל הצורה הפשוטה שבה הוצגו הדברים: אני כותב בלוג כדי להרוויח כסף, אתם גונבים ממני כסף בגלל שאתם קוראים הכל ברסס ולא נכנסים לבלוג, לכן אני אמנע מכם לקרוא את התכנים שלי ברסס – הייתה בעיקר מעצבנת. מעין איין-ראנדיזם ילדותי שכזה. התוצאה הישירה של המעבר לפיד חלקי הייתה שהסרתי את הבלוג מהקורא שלי, ועכשיו אני אף-פעם לא נכנס לשם. לא כפרינציפ, זה פשוט לא נוח לי ככה: במשך תקופה ארוכה הפיד ישב לו שם, צובר פוסטים שלא נקראו ופשוט אף פעם לא טרחתי להכנס אליו רק בגלל הבעסה שלא נותנים לי להחליט איך לקרוא. בסוף, כאמור, מחקתי וזהו.

גם לאתר החדש של דילברט אני לא נכנס יותר – אני סנילי מדי, ומספר האתרים שאני נכנס אליהם בקביעות מדי יום הוא מזערי. להוסיף גם את דילברט לעסק זה יותר מדי בשביל קומיקס שלא באמת תמיד מספק את הסחורה. וזה לא שאין פתרונות ביניים: אפשר הרי היה לספק פיד שייתן רק את הקישור לסטריפ החדש (כמו, נגיד, פני ארקייד), אבל גם את זה אין, בגלל התצורה של האתר המסריח החדש. אז עכשיו אני גם לא קורא את הבלוג של סקוט אדאמס וגם לא את הקומיקס שלו. הוא לעולם לא יקבל ממני קישור לאחד מהם, ואני לעולם לא אכנס לאתר שלו ואצפה בפרסומות המטופשות שמופיעות אצלו. סקוט אדאמס לא מאמין ברסס, אבל זה בסדר – גם הרסס לא מאמין בסקוט אדאמס.

6 Replies to “סקוט אדאמס לא מאמין ברסס”

  1. האתר שלו, וכן הבלוג והניוזלטר תמיד היו מעצבנים, אבל הקומיקס בכל זאת חביב עלי, אולי בגלל השנים שביליתי בעבודה בארגונים אמריקאיים. פתרון אפשרי – לקבל את הקומיקס דרך LJ – יש שם יוזר בשם _dilbert_strip….

  2. המממ… אני נשבע שלא היה שם רסס בזמנו כשפתאום גיליתי שהרסס הישן לא עובד! ובכלל האתר נראה שונה לגמרי. נו, שוין…

סגור לתגובות.