הגיע הזמן לפתוח קטגוריה של "דובי מדבר על דברים שהוא לא באמת מבין בהם".

דיסקליימר: אחת לכמה זמן אני מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שאני צריך להבין מה זה פוסט-סטרוקטורליזם כי מסתבר שזה קשור איכשהו לתזה שלי. הבעיה היא שאני ממש גרוע בפילוסופיה, ומאוד מתקשה לקרוא את הטקסטים הרלוונטיים ולהפיק מהם משהו אינטליגנטי. עכשיו זה זמן כזה, ולכן ריכזתי לעצמי כמה טקסטים של ועל פוקו וניסיתי להבין משהו מהם. הפוסט הזה הוא לא ניסיון ולא מתיימר להיות ניסיון להסביר משהו על פוסט-סטרוקטורליזם לקורא ההדיוט. זהו ניסיון שלי להסביר לעצמי משהו בנושא, שבשאיפה יהיה מעניין לקורא ההדיוט, ואולי אפילו יזדמן לכאן מישהו שמבין יותר ממני בנושא ויעזור לי להבין את זה, כי אלוהים עדי שאין לי מושג על מה הם מדברים. אני כותב את הדיסקליימר הזה כאן כי הכתיבה שלי נוטה להיות לא מאוד מסוייגת בד"כ, ואני לא רוצה שיווצר הרושם השגוי שאני טוען שמשהו ממה שכתוב כאן הוא נכון או אמת באיזשהו מובן של המילה. אני לא לוקח שום אחריות על מי שמבסס את ההבנה שלו של פוסט-סטרוקטורליזם על מה שכתוב פה.

אחד האלמנטים שזוכים לעיתים קרובות ללעג מצד אנשים נורמליים בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסט-מודרניות, בעיקר החלקים מהם שעוסקים בסוציולוגיה של המדע, היא הטענה ש"אין אמת", או שהאמת היא יחסית, או, בניסוחים מעצבנים במיוחד, דברים כמו "פיזיקה היא מדע גברי ולבן, בעוד שהאמת של תחומי דעת של 'האחר' כגון מדע נשי היא קורבן לדיכוי בשדה הכוח ההגמוני", או משהו מופלץ שכזה. ((ואי אפשר לדבר על הנושא הזה בלי להזכיר את פרשת סוקאל.)) התגובה האוטומטית, שלי ושל אחרים, היא בד"כ משהו בסגנון "מדע הוא מדע, הוא לא גברי ולא נשי", או, אם אנחנו חשים קצת פחות נדיבים באותו רגע "ברגע שה'מדע הנשי' (או הסיני, או ההודי, או מה שלא יהיה) יצליח לגרום למטוס לטוס, אני אתייחס אליו כאמת. בינתיים, האמת היא שפיזיקה מאפשרת לנו לבנות מטוסים שנשארים באוויר". במסגרת הניסיון שלי בכל זאת  לגשת בצורה חיובית לפ"ס, אני אנסה בשורות הבאות להסביר את הטענה הזו באופן שנראה לי שתואם את מה שהגישה הזו מנסה לטעון, וגם יכול להיות מקובל עלי כאמירה קבילה.

פ"ס מתעניינת בתפיסת המציאות שלנו כתוצר של הבניה דרך שיח (discourse) – כלומר, היא מבדילה בין מציאות אובייקטיבית חיצונית שקיימת או לא קיימת אי שם, לבין מה שאנחנו כבני אדם יוצרים כשאנחנו בוחנים ומדברים על המציאות הזו. לשיטתם של הפוסט-סטרוקטורליסטים, כל אמירה על המציאות יכולה להאמר רק באמצעות הכלים השיחיים שקיימים בידינו, בין אם מדובר על מילים, נוסחאות או ציורים. בפשטות – אנחנו צריכים כלי תקשורת כלשהו כדי לתקשר מסרים. אי אפשר להגיד משהו שאין מילים להגיד אותו בהם. כמובן, אפשר לנסח מילים חדשות – הטענה אינה שהשפה קפואה במקום ולא יכולה להתפתח – אבל ההתפתחות הזאת בעצמה מוגבלת פשוט משום שמילים חדשות צריכות גם הן להיות מוגדרות על ידי מילים קיימות. עוברת כברת זמן עד שמושג חדש הופך למספיק עצמאי בשיח כדי שהמשמעות שלו תחרוג מהמשמעות של המילים שהגדירו אותו בתחילה. בזמן הזה המושג צובר משמעויות נוספות ועקיפות, והופך לגדול יותר מההגדרה שלו לבדה.

מכל זה נובע שהמשמעות של כל אמירה היא תלוית הקשר תרבותי. לא רק במובן הטריוויאלי שאמירות מסוימות תהיינה חסרות משמעות בתרבויות שלא קיימים בהן מושגים מתוך האמירה (אני אני אספר לבן שבט יששכר בישראל התנ"כית על הצעד וחצי והטבעה שעשיתי אתמול שבזכותם זכינו באליפות הכדורסל, לאמירה שלי לא תהיה שום משמעות בעיניו ויתכן שיכריזו עלי כאחוז דיבוק, או כנביא), אלא גם במשמעות שמאפיינים של אותה אמירה יכולים להשתנות בהתאם להקשר התרבותי בו האמירה נאמרת. מאפיינים כמו ערך האמת של האמירה.

ערך האמת של אמירה נובע מתוך החוקים שקובע השיח, המערכת התרבותית הכוללת, לגבי מהי אמת. לאמירה "קימור כנף המטוס גורם לכוח עילוי שדוחף את הכנף למעלה" יש ערך אמת חיובי לא בגלל שהאמירה הזו תואמת מציאות חיצונית אבסולוטית, אלא בגלל שהשיח הקיים בתרבות שלנו מגדיר חוקים שהאמירה הזו עומדת בהם. תאמרו – אבל באמת כנף מטוס עם קימור יוצרת כוח עילוי שגורם למטוס להדחף למעלה", אבל הפוסט-סטרוקטורליסטים יענו שאין לכם שום דרך לדעת שזו "האמת". כל מה שאנחנו יכולים לדעת הוא שהאמירה הזו שימושית למטרה מסויימת. המטרה שהיא שימושית עבורה היא יצירת ניבוי שעל בסיסו אפשר לבנות ניסוי שיאשש את האמירה (ולצורך העניין, כל פעם שמטוס ממריא זהו ניסוי שמאשש את התאוריה הזו). אתם מכירים את הכלל הזה בשם "השיטה המדעית", אבל הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית עושה היפוך מעניין: במקום להגיד שמה שיוצר ניבוי שניתן לאשש באמצעות ניסוי הוא האמת, היא אומרת שהתרבות המערבית הרציונלית מגדירה כאמת את מה שיוצר ניבוי שניתן לאשש באמצעות ניסוי.

פיזיקאים תיאורטיים יודעים שהמודלים שהם מציאים הם לא בהכרח "האמת". יכול להיות שהם "האמת", אבל זה לא באמת משנה. זה לא באמת חשוב אם יש או אין חלקיק ממשי שמתאים לתיאור של גרביטון. מה שחשוב הוא שהיקום מתפקד כאילו יש חלקיק כזה. אולי יום אחד תצוץ תאוריה חדשה שתסביר את התנהגות היקום בלי להצריך את קיומו של חלקיק כזה, ותצליח אפילו להסביר דברים שהמודל הנוכחי לא מצליח להסביר, ואז הפיזיקאים יעבירו בשמחה [דמיינו התייחסות לקון כאן] את הגדרת ה"אמת" שלהם מהמודל הישן למודל החדש. ההבדל בין המודלים אינו בכך שאחד אכן "אמיתי" יותר מהשני – בהחלט יתכן ששניהם תאורים "שגויים" לחלוטין של המציאות האובייקטיבית שאינה נגישה לנו. ההבדל נעוץ בכך שאחד יותר שימושי מהשני.

אבל מי אמר שאנחנו רוצים לבנות מטוסים בכלל? ישנן חברות שבהן בניית מטוסים לא הייתה בראש סדר העדיפויות, ולכן מה שהיה שימושי עבורן שונה ממה ששימושי עבורנו. כאן, כמובן, נכנס מושג הכוח, שמרכזי בהגות של פוקו ורבים אחרים. מה שימושי לנו נקבע במידה רבה על ידי מי שנמצא בעמדת הכוח, והוא יכול לדכא "אמיתות" אחרות ששימושיות יותר עבור מתמודדים אחרים על עמדת הכוח. כך, מה ששימושי עבור אלו שבעמדת כוח בחברה פיאודלית זו מערכת דתית שתייצר הצדקה מוסרית לשליטה של האוליגרכיה על האיכרים. ((אני אשאיר לכם לבנות את האנאלוגיה מכאן ל"אמת המדעית" של מדע הכלכלה המודרני.)) אין משמעות הדבר שכל פיזיקאי צריך להעביר את הרעיונות שלו דרך מסננת ממשלתית שתאשר את השימושיות של המדע, ((למרות שבהחלט היו מקומות בעולם בהם זה קרה – רוסיה הסובייטית כדוגמא בולטת. במידה רבה, הסיבה לכך היא בדיוק ההתאמה בין המדע המודרני לבין השיח הליברלי ההגמוני בעולם המערבי – השניים הזינו האחד את השני על פני מאות השנים האחרונות. רוסיה הסובייטית נתקלה בבעיה משום שהייתה צריכה לדכא את הערכים הליברליים המובנים לתוך השיח המדעי, בו בזמן שנזקקה לתוצרים הטכנולוגיים שלו.)) אלא שיש התאמה ברמת השיח בין העקרונות הגלומים בשיטה המדעית עצמה לבין העקרונות הגלומים בשיטת המשטר הנהוגה במדינות מערביות, במובן הרחב של המושג "שיטת משטר".

אחת העבודות המוכרות ביותר של פוקו היא ספרו "השגעון בעידן התבונה". ((כתיכוניסט עם יומרות אינטלקטואליות רכשתי עותק של התרגום העברי של הספר, ואני אפילו זוכר שקראתי איזה פרק או שניים, אבל בשלב כלשהו הבנתי שאין לי מושג מה קראתי על עכשיו, וויתרתי על המשך הקריאה.)) התזה המרכזית של הספר היא שההגדרה של שגעון השתנתה לאורך מאות השנים האחרונות כדי לשרת מבני כוח שונים. לימים פוקו סיפר שבחר בפסיכיאטריה כמקרה המבחן שלו כי האמין שזו תהיה מטרה קלה מבחינת הנכונות הציבורית לקבל את הביקורת. המעורבות של כוח בהגדרות של פסיכיאטריה הרבה יותר גסה ובולטת מאשר במדעים כמו פיזיקה או ביולוגיה, והדבר נכון גם כיום – ההרגשה שיש משהו מגוחך בכך שעד אתמול הייתי בריא, אבל בגלל שהיום יצאה מהדורה חדשה של ה-DSM הפכתי לחולה במחלת נפש (או להפך), היא אינטואיטיבית ולא מצריכה יותר מדי מאמצים כדי לשכנע אנשים. המהות ההבנייתית של הגדרת סט מאפיינים כ"הפרעה" מתוך צו (by fiat) ולא כאמת אובייקטיבית חיצונית, ברורה הרבה יותר מאשר השימושיות של השיטה המדעית.

מכאן, אם כן, נובעת הביקורת על "מדע גברי" או "מדע לבן" – ההגדרה של "שימושי" נובעת מתוך הקשר תרבותי מסויים ומתוך מערך כוח מסויים. כאשר מערך הכוח משתנה, משתנה גם ההגדרה של שימושיות, ונפתחים בפנינו ערוצים חדשים של שאלות מדעיות, של מחקר מדעי, ושל "אמת", שניצבים לא בניגוד לאמת ולמדע המערביים המוכרים לנו, אלא לצידם, כשווי ערך להם, בהקשרים הרלוונטיים. המשמעות, אם כך, היא לא שכל דבר יכול להיות אמת, או שכל אמירה שמישהו חושב שהיא אמת היא אכן אמת, אלא שיש אמות מידה שונות (ושוות ערך) לבדיקת אמת. אבל מתוך זאת אפשר גם להסיק שאי אפשר להשליך אמת בהקשר אחד לאמת בהקשר אחר. אם האמת בהקשר אחד אינה נמדדת לפי השימושיות שלה לפיתוח טכנולוגיה, כנראה שלא כדאי למישהו לתכנן מטוס על בסיס האמת הזאת (ואכן, אנחנו נופתע אם מערכת כזו תייצר בכלל אמיתות שנוגעות לבניית מטוסים) — אבל אין בכך משום שלילת ערך האמת של האמירה בהקשרה.

כאמור, לא לוקח אחריות על הנאמר לעיל, ואין לי שום כוונה לנסות להגן על התאוריה כפי שאני מבין אותה מפני מתקפות מודרניסטיות, כי אני לא בטוח שאני עצמי לא בצד המודרניסטי בדיון הזה. כמו כן, אין ספק שכל התחום לוקה בז'רגוניזציה קשה, שהיא אולי הכרחית במקרים מסויימים כדי להעביר ניואנסים מורכבים, אבל בה במידה משמשת ככסות לאנשים שמברברים את עצמם לדעת. העובדה, שסוקאל חשף, שגם מומחים לכאורה בתחום לא בהכרח יודעים להבדיל בין טיעון מורכב אך ראוי לבין קשקוש רווי באז-וורדס, ((סליחה, זה פשוט נורא שאני חושף אתכם לזוועה הזאת. הנה תקציר לבעלי לב חלש.)) היא קטלנית עבור תחום המחקר כולו. אני רוצה להאמין שבשנים שעברו מאז חל שיפור בנושא. (וזה, כמובן, בלי להזכיר הפרסומים בעת האחרונה שמראים שחלק גדול מהמחקרים המתפרסמים בכתבי עת מדעיים (למשל, בנושא סרטן) אינם ניתנים לשחזור, כך ש-נייה נייה הכל עובר עליכם!).

כמובן, אל תתנו לזה להפריע לכם לבקר את הטקסט הזה מאיזו כיוון שבא לכם – כתבתי אותו כדי ללמוד, ואני אלמד עוד יותר מהביקורות שלכם.


תגובות

האמת ורק האמת — 34 תגובות

  1. "קימור כנף המטוס גורם לכוח עילוי שדוחף את הכנף למעלה" – זה לא ממש נכון. גם מטוס ללא קימור יכול לטוס, ועובדה שמטוסים מסוימים יכולים לטוס הפוך.

  2. (האמת היא שאני יודע את זה, והשימוש שלי דווקא בדוגמא הזו הוא קצת טרולינג מצידי…)

  3. נראה לי שאתה מציג את פוקו כיותר מרקסיסט ממה שהוא. תפיסת הכוח להשפיע על השיח לא נמצאת בידיה של קבוצה של "בעלי הכוח". הרעיון הוא שכל החברים בקבוצה משתמשים בשיח ומאששים אותו. זהו כוח הרבה יותר מבוזר במהותו (מכאן התפיסה של מיקרו-כוח). הסבר מוצלח לזה נותן בעיני יגאל חלפין (הסטוריון מאונ" ת"א) – להבין את השיח זה להבין מה אפשר לטעון בצורה משכנעת במקום אחר. מהם הכללים ליצירת טענות משכנעות. למשל, זה אומר איזה סוג טיעונים כדאי לך להעלות במכתבי קבלה למפלגה הקומוניסטית אם אתה רוצה להתקבל… (זה אחד המסמכים שהוא מנתח בספר שלו. המרתק אגב, והוא גם דוגמא מצוינת איך עושים הסטוריה פ"ס משכנעת מאוד). ומילה אחרונה – לגבי ביקורת פ"ס על השיטה המדעית ממליצה לך מאוד לקרוא את ברונו לאטור, שהוא גם מאוד קריא ונטול ז'רגון וגם ה-הוגה שיצר ניתוח פ"ס של השיטה המדעית. חלק גדול מהכתיבה בדיסיפלינה של sts (science technology and society) מתבסס על רעיונות שלו.

  4. א. כל מה שאמרת עד שהגעת לקטע של הכוח הוא לא פוסט-סטרוקטורליסטי. לא במובן שפ"ס לא יסכימו איתו, אלא במובן שהוא קדם להם. זה כמעט בדיוק מה שאמר קאנט (המציאות היא הדבר שלעצמו, ואותו ניתן לחוות רק דרך הקטגוריות המוגבלות של התפיסה שלנו), במידה מסויימת ויטגנשטיין, וזה הבסיס של כל התפיסה הפוזיטיביסטית – שהיא התפיסה שנגדה יוצא הפ"ס במדעי החברה…

    ב. מאוד מקבל את הטענה של איילת – בניסוח אחר, בתפיסה פוקויאנית של כוח (ואני לא בטוח שכל הפ"ס זהים כאן), כוח הוא לא דבר שיש למישהו, אלא דבר שקיים בחברה ומופעל על כל הפרטים בה (אם כי לא בצורה שווה).
    בתחום שלי רואים את זה מצויין – בתפיסה מודרנית של כוח, יש את מי שמחזיק בכוח ואת מי שהכוח מופעל עליו – ספציפית, גברים מפעילים כוח על נשים. בתפיסה פוקויאנית, הכוח הממגדר קיים בחברה, ומופעל גם על גברים וגם על נשים. אין אף אחד שהוא 'בעל הכוח', ולכן הוא רק מרוויח ממנו ולא מפסיד.

    ג – והכי חשוב – לא ברור לי למה כל כך חשוב לך לבדוק את הפ"ס דווקא מול הפיזיקה, המקום שהוא הכי חלש בו. הרי התיאוריה הפ"ס תהיה הראשונה להגיד – אני אולי לא עקבית לאורך כל השדה, אבל אני לגמרי סבבה עם זה. או בניסוח קצת יותר רציני (ועדיין לא מאוד רציני) – השיח בתחום המדעים המדוייקים הוא כל כך הגמוני, שגם אנחנו – חוקרי הפ"ס, שכמובן שבויים בתוך השיח כמו כל אחד אחר – לא יכולים לעשות לו דקונסטרוקציה.
    לתפיסה פ"ס יש יתרונות משמעותיים בהקשר של מדעי החברה ושל מדעי הרוח. שם יש לה פוטנציאל מהפכני, שמומש בחלקו. למה לקחת אותה למקומות שבהם היא חלשה?

  5. בעניין הזרגון- יש לך תשובה מצוינת לעצמך. אי אפשר לתקשר את מה שאין לנו שפה ומילים בשבילו. הוגים ביקורתיים (והפוסט מודרניסטיים בתוכם) בהכרח מוצאים את עצמם ממציאים מילים חדשות ומשתמשים במילים חדשות, כי אי אפשר לדבר על הביטוס, מגדר, סיסג'נדריות, היקבעות יתר או היבור בלי להגיד את המילים האלה.זה דווקא לא אמירה מאוד פוסטית, אפילו מדענים "מדויקים" צריכים זרגון כמו כבידה ועילוי. אני יכולה להבין את הטענה נגד פוסט סטרקטורליזם שאומרת שזה לא מדע, אבל הזרגון לא יכול להיות הסיבה לכך.

  6. >> מילים חדשות צריכות גם הן להיות מוגדרות על ידי מילים קיימות…

    פה חשדתי שהעמדה מתבססת על תפישה שגויה של שפה.

    זו דוגמא נפלאה לאיך אפשר להיתקע בגלל אסנשיאליזם. בואו פשוט נניח שיש דבר כזה אמת – שזו מילה שמרפררת למשהו מסוים – ונריב כמה אלפי שנים על מה היא מרפררת. צעד קטן אחורה ולא ברור על מה נשפך כל הדיו הזה. מדע מחפש ידע שימושי, אנשים עם כוח משתמשים בו נגד אחרים. יופי. למה צריך לקחת את שתי העובדות האלה ולגזור מהן שתי מערכות תיאורטיות מוגזמות ולא תואמות ואז לתת להן ללכת מכות אחת עם השניה כמו בובות GIJoe?

    בזבוז. זמן. להתפזר בבקשה. לכו בנו מטוס.

  7. אם יורשה לי, בתור הדיוט מצוי:

    אולי מה שיש לנו בפ"ס הוא הנסיון לקחת את הפילוסופיה הקאנטיאנית הזו (כפי שהעיר נדב), ולעשות ממנה מדע. כלומר, לבחון במקרים ספציפיים איך, בפועל, מתרחשת ההבניה הזו, ומהן בדיוק ההטיות הנגזרות מהן.

    זכור לי שראיתי פעם הרצאה ב- fora.tv של חוקרת בסוציולוגיה של המדע על הטיות שובניסטיות בהסטוריה של הביולוגיה והרפואה. אני לא מוצא את הוידאו עכשיו. אבל בהחלט היה שם תוכן ממשי.

  8. עומר: התרומה החשובה של הפילוסופיה הפ"ס למסורת שדיברתי עליה – וזה עוד לפני שהגענו למדע – היא ההכנסה של הכוח לסיפור. קאנט אומר שאנחנו חובשים משקפיים שרק דרכן אנחנו יכולים לתפוס את המציאות; הפ"ס – ובפרט, דרידה ופוקו – אומרים שיש מאבק על איזה משקפיים אנשים ילבשו.

  9. הערה של הדיוט:
    לא ברור לי למה קיום של כמה משקפיים מכריח כוח ומאבק. אם נולדתי לתרבות דוברת עברית, ולכן אני מכיר משקפיים מסוימים, איפה הופעל עלי כוח?

  10. מודי, אני לא מומחה לפ"ס, אבל עברית היא דוגמא פחות טובה לדעתי, כי יש כל מיני חברות שיכולות לדבר עברית. דוגמא יותר טובה היא הגישה בחברה הישראלית ש"כל האנשים הנורמליים רוצים ילדים" – ישנה הטיה, כך שאנשים שלא רוצים ילדים נחשבים כאנשים שהם "לא נורמליים" במובן הגרוע של המילה. ככלל, אף אחד לא הולך ומרביץ לך בראש "תעשה ילדים כבר!", אבל תמונת העולם של רובנו כשאנחנו חושבים על עצמנו בגיל מבוגר יחסית כוללת מחשבה על ילדים ותקווה לנכדים, וזה משהו שאנחנו מקבלים כמובן מאליו ומואכל ע"י אלף דברים קטנים כל יום.

  11. נכון, אבל איפה נכנס פה הכוח והמאבק?

  12. כמו שציינו לפני, פיזיקה היא אכן תחום בו פוסטמודרניסטיות לא משחקת תפקיד רחב אבל אם תשאל על פיזיקאי על מושגים כגון קוונטים, עקרון אי-דטרמיניזם ואולי גם תורת כאוס תתקל ברעיונות דומים מאד בהם האמת או המציאות זה עניין של פרספקטיבה.
    פוסט מודרניזם יעיל במיוחד בתחומים סוציולוגים בדיוק בגלל העיסוק בתפיסה שונה בין סוביקטים (שנקראים סוביקטים כי הם עצמם ניתנים להשפעה, בניגוד לאוביקטים שהם "עגונים במציאות"). אף פעם לא ניתן להגיע לתמונת מצב מלאה כי גם אם היית בארוע תראה את הדברים מנקודת המבט שלך ותמיד יהיו דברים שלא תוכל לדעת. אם לא היית בארוע אז הסימולקרה של בודריאר נעשת רלוונטית מאד – תוכל לחוות המציאות דרך מסכים דיגיטלים וכמה נקודות מבט שונות שהן לכאורה אוביקטיביות אבל הן עדיין נקודות מבט ונתונות הן לפרספקטיבה והן לפרשנות של הצופה. עוד "ערבול" של האמת מגיע כשמישהו אחר עורך לך את התוכן כמו במהדורה חדשותית או סרט דוקומנטרי.
    כל אדם בונה לעצמו נרטיב מנקודת המבט שלו ונסיון העבר כדי לפרש את ה"אמת" ולתת לה משמעות, אבל ברגע שיש לך נרטיב איבדת את אותה האמת הגולמית. מנקודת מבט פוסטמודרניסטית האמת הזו לא נמצאת שם בכלל, וגם אם היתה, אין לה משמעות בפני עצמה. משמעות יש רק לפירושים שלה.

  13. מודי,

    כי יש כאן כפייה. לא כפייה נוקשה של קלגסים עם מבטא גרמני כבד, אבל כפייה דקה יותר, שאומרת שאם אתה לא תתנהג כמונו אתה תאבד מעמד חברתי. וזה עונש לכל דבר כי זה יכול לפגוע בכל מערכת החיים שלנו. לכן בהחלט יש מאבקי כוח בין אלמנטים השמרנים בחברה לאלה שרוצים לחיות את חייהם אחרת.

    עומר מוצפי,

    לא רק שלרפואה יש הטיה גברית, מדעי הסוציולוגיה ופסיכולוגיה שבויים לחלוטין בתפיסה שגוייה שבוחנת הכל דרך פריזמה מערבית:
    http://freethoughtblogs.com/pharyngula/2013/03/01/we-are-the-weird/

  14. נדב, מה שאני מתקשה להבין (ודווקא בגלל זה לקחתי את הדוגמא החלשה של פיזיקה, כי זה מקרה נוח לניתוח עבורי) הוא מי בדיוק "נאבק" ולמה, אם הכוח פועל על כולם ואין "מפסידים ומנצחים". כלומר, אם מההגדרה של כוח כולם מקבלים את המערכת שהוא מכתיב, אז איך נוצר מאבק?

    (סתם, זה לא מה שאני מתקשה להבין. אני לא מבין כלום, ואני לא מצליח להבדיל בין פוסט-איזם אחד לשני. אולי נכיר בכך שאני מקרה אבוד וזהו).

  15. תודה על הפוסט המענין …….

    אם רק יורשה לי להעמיד דברים מהזוית הנכונה . אזי , המלל אינו ליבת התעתוע . הפרספציה מגדירה את המלל .

    העולם נתפס על ידי החושים . ודוק – לא לכך נועדו החושים כלל . החושים לא נועדו לשום דבר !! הם פשוט שם . תוצר של תהליכים אבולוציונים שרירותיים לחלוטין .

    פעם האדם היה מסתכל לעבר השמיים , והיה רואה השמש נעה בגלגל השמים . מן הסתם , זורחת במזרח ושוקעת במערב . אחר כך הוכח , שבניגוד לחושים ( עיניים ) השמש לא נעה לכאורה , אלא כדור הארץ נע סביב כוח הגרביטציה של השמש . ודוק , כדור הארץ לא רק שנע סביב השמש , אלא גם סביב צירו . ועוד – כל המערכת והיקום , נעים בחלל ומתרחבים ( כמו צימוקים בעוגה שתפחה כדרך משל ) .

    אם כך , האדם בחושיו , לא יכול לקלוט זאת , זאת מהסיבה הפשוטה שחושיו לא לכך נועדו . אפשר להסתכל על עטלף , או שועל פירות , ולהיווכח שיש לו עיניים , אבל הן מנוונות , והוא בכלל " רואה " עם סונאר אולטרא סאונד ( ניווט באמצעות פיד בק של גלי קול ) . גם אתה יכול להסתכל במראה , ולראות רעמת שיער ( אני מניח ) מצח חסר שיער , ומתחת – גבות שיער חסרות כל משמעות ותפקוד . ברור שהדבר הינו שרירותי לחלוטין .

    ואם כך , המסקנה הבלתי נמנעת הינה זו :

    הפרספציה החושית של האדם , מתעתעת בו ערבים לבקרים ( בראיה היסטורית נניח רחבה ) והיא זו ליבת התעתוע , השפה היחסית אינה בלתי כי אם הביטוי של הליבה . לאנלוגיה של המטוס וכוח העילוי , אזי : ההבנה של התופעה נובעת משימוש בחושים , ולכן אין דעתינו משיגה עד הסוף את התופעה גופא או בבואתה .

    בשולי הדברים רק אומר לך כך :

    הפרעה נפשית , מחלת נפש וכו…. הינן תוצר לא של תוכן , אלא של מצב נפשי בעיקרון . התוכן עשוי לאשש , אבל בראש ובראשונה לא עסקינן ברפלקציה תרבותית , אלא במצב נפשי פונקציונלי שניתן באופן יחסי להימדד באמות מידה מעין אמפיריות , התוכן כפוף לכלל זה ולא ההיפך .

    תודה

  16. תודה על הפוסט המעניין.לא לגמרי קשור, אבל בהקשר של התלות בין מדע ותרבות כדאי להזכיר את האבחנה הבאה של קון: גם השאלה מה משמעות המילה "ניסוי קביל" היא תלוית תרבות, ומשתנה בין קהילה מדעית לקהילה מדעית ובין תקופה לתקופה. מה שביולוג מגדיר כניסוי לא בהכרח יוכר כניסוי קביל ע"י פיזיקאי.
    ביולוג יגיד את האמירה "אנחנו יודעים ש X" במצב שבו פיזיקאי לא יאמין בה.

    זה לא בהכרח כי אחד מהם צודק והשני טועה, אלא כי ההגדרה הביולוגית לניסוי שימושית יותר לביולוגים מאשר לפיזיקאים, ולהיפך.

    גם מה שנחשב ל"הוכחה מתמטית" שונה מאוד בין פיזיקאים למתמטיקאים, והשתנה מאוד בין המתמטיקאים של המאה ה 19 למתימטיקאים של המאה 20.

  17. מעניין.
    אחת הבעיות היא שישנה תהום פעורה בין הויכוחים שאתה מתאר והויכוחים בין סוציולוגים לבין הכלכלנים, ונראה ששני הצדדים מפחדים לחצות אותה. אז מצד אחד סוציולוגים שכותבים על כלכלה לרוב כותבים שטויות מוחלטות, ומצד שני בתור כלכלן אין לי ספק שהתפתחות התיאוריה הכלכלית הושפעה גם – אבל לא רק – ממאבקי כוחות פוליטיים. כלומר, השפה והשאלות ותחומי העניין הושפעו משאלת הכוח. אבל כלכלנים לרוב לא לומדים פילוסופיה, בניגוד לסוציולוגים, רובם המכריע מעולם לא שמעו על פוקו.

    המגמה הנוכחית של עליית חשיבות הניתוח האמפירי ביחס לניתוח התיאורטי ככל הנראה פותרת לפחות חלק מהבעיה. בניגוד לתיאורטיקנים, סוציולוגים אמפיריים וכלכלנים אמפיריים מדברים בשפות שהן יחסית דומות, הם יכולים לשבת ביחד באותם הכנסים, לחקור ביחד את אותם הדברים, לשלב השקפות.

  18. לכל אורך הניתוח שלך, שטוב למדי בעיניי, חזרת שוב ושוב לעוגן של המדע היישומי כנקודת ההשוואה. זה לא במקרה כמובן. היישומים המודרניים של המדע, הטכנולוגיה המודרנית, היא כל כך מרשימה שהיא הביאה ליצירת זרם פילוסופי בשם מודרניזם שהתנחל ועדיין רחוק מלעזוב חלקים רבים בתרבותנו. המציאות החברתית פועלת ברמה שונה לגמרי ועם כללים שונים לגמרי מהמציאות הפיזיקלית, אבל זה לא מונע מחוקרים וקובעי מדיניות רבים, וכלכלנים בראשם (בעעע) לנסות לכפות את כלי הניתוח הלא מתאימים הללו, תוך עשיית נזקים חמורים שנובעים בראש ובראשונה מאי ההבנה הבסיסית של חוסר הישימות של הכלים הללו. את הפוסט-סטרוקטורליזם יש לראות בראש ובראשונה בקונטקסט שהיא עלתה, כתגובת נגד של פילוסופים וחוקרים לגישה המודרניסטית הדורסנית והדכאנית. הפוסט סקטרוקטורליזם הוכח באנתרופולוגיה (קליפורד גירץ) ככלי מצוין לניתוח חברתי, אבל עדיין נותר בשולי המחקר החברתי עם דימוי של גישה דווקנית ולא מדעית מספיק, שזה כמובן טיעון טאוטולוגי אבל לך תסביר את זה למשוכנעות,

    כל הבנה של פוסט-סטרוקטורליזם צריכה לבוא בקונטקסט שבו הגישה עלתה, וזה בראש ובראשונה כתגובת נגד למודרניזם ולסטרוקטורליזם. הטענה שאין אמת או שהאמת יחסית היא תגובת נגד לדורסניות של המודרניזם שהתיימר להחזיק בכלים אובייקטיביים לניתוח המציאות, וחמור מזה לתיקונה וניהולה התקין והראוי. עיקר הצרימה בהבנה, גם שלך, נוצר כשמנתחים את הפוסט-סטרוקטורליזם מחוץ להקשר שלו, כתאוריה אובייקטיבית להסברת המציאות באשר היא, צעד מאוד מודרניסטי ואנטי פוסט-סטרוקטורליסטי. פוסט-סטרוקטורליסטים לא חפים ממגבלות וחטאים של תיאורטיקנים אחרים, אבל קפיצת המחשבה הגדולה שלהם, שמנוסחת בגסות כ"אין אמת" היא הטענה למוגבלות ולהטיה ולאינטרסים הכוחניים של כל תיאוריה, כולל שלהם, וניצול ההבנה הזאת כדי להגיע להבנה טובה יותר של המציאות. הניתוח שלך, חוששני, ואני אומר זאת בתקווה שתבין את כוונתי ואולי תרצה לשפר את הבנתך, נוטה לניתוח מודרניסטי, פשטני, של תיאוריה שעיקר דגשה הוא על מורכבות, כלומר הגישה שלך, בבסיסה, חוטאת למהות של מה שאתה מנסה להבין פה.

    באופן ספציפי, המושג של כוח, בגישה של פוקו, להבנתי, הוא מערך מורכב, שדה, לא וקטור. מדובר פה בכוח חברתי / תרבותי. כל פעולה חברתית, וכל אדם שקיים, ומערך מאוד מורכב של תפיסות וערכים, כולם פועלים ומפעילים כוח בכל סיטואציה. לא מדובר בביזור כוח אלא בהרחבה והעמקה של ההבנה שלו, מתפיסה וקטורית לתפיסה מרחבית. אבל גם בתפיסה מרחבית, זה שיש מערך מאוד מורכב לא אומר שאין בתוכו אנשים ופעולות ותפיסות ספציפיות שמפעילות כח מאוד ישיר ודכאני על אנשים אחרות. האדם שמסובב את היד שמחזיקה במפתח שמניע את הלשונית שמסיטה את הבריחים לתוך השקעים שמחזיקים את הדלת במקומה בכוח שהוא מעבר לכוח זרועו של אדם הם גם פעולה פיזיקלית פשוטה וגם פעולה חברתית דכאנית באופן ישיר ועדיין יש פה מערך שלם של כוחות שמגולמים בזהות המשתתפים ובסיטואציה מעבר למנעול שהופעל.

  19. תיאוריה פשוטה עדיפה על תיאוריה מסובכת, אם שתיהן מסוגלות להסביר את המציאות באותה מידה.

    בנוסף, תיאוריה יש לבחון בכל המקרים, לא רק במקרים שנוח לה.
    כמו למשל, שהתיאוריות של ניוטון נשברו במהירויות גבוהות, ותיאוריות של האור כגל לא הצליחו להסביר את האפקט הפוטו-אלקטרי, והיה צורך בתיאוריה חדשה שתסביר גם את כל מה שהישנה הסבירה וגם עוד דברים.

  20. ואם הבנתי נכון מה שישאלו פוסט-סטרוקטורליסטים הוא למה תאוריה פשוטה עדיפה על תאוריה מסובכת ומה זה בדיוק להסביר את המציאות. ומי קבע שזה כך ולמה זה שימושי.

    עכשיו יכול להיות שהמסקנה תהיה שאם אני רוצה לבנות מטוס עדיפה לי תאוריה פשוטה. מצד שני האם זה בהכרח נכון למערכת מוסרית או פוליטית? ומה זה בדיוק "להסביר את המציאות" בתחומים האלה?

    ואם השיטה המדעית לא מצליחה לענות על שאלות מסויימות אז צריך להחליף אותה? כי בפירוש יש כאלה, ואז לפי הסייפא של דבריך היא צריכה להבחן גם שם – ודי ברור שלא תרצה לזרוק את המתודה המדעית רק כי היא לא עונה לך על שאלות קיומיות.

  21. יואב, ההערה הזו לא רלוונטית. אתה פיזיקאי? יש לך תיאוריה עובדת של חיכוך, למשל?

    בפיסיקה, תער אוקהם אכן מצליח לעשות עבודה, אבל אל תשכח גם את העובדה שבפיסיקה הניבוים הם מאוד זהירים. הדבר הראשון שמלמדים אותך בתואר הראשון בפיסיקה הוא איך להגדיר את הגבולות של התיאוריה שלך. אין שום דבר לעשות את זה במדעי החברה. איך אתה מתחיל להפריד משתנים? יש לך ניסויים מבוקרים?

  22. אין ניסויים מבוקרים, אבל יש סטטיסטיקות. כשעושים ניסויים פסיכולוגיים וחברתיים, גם מנסים להפריד משתנים.
    למשל – לנרמל עבור מצב כלכלי, או למשל בסקרים לנרמל את ההתפלגות על מנת להגיע להתפלגות של אוכלוסיית היעד.

    לא צריך לזלזל במדעי החברה ולומר שאין שם מדע אמיתי.

    וברור שתיאוריה פשוטה שמגיעה לאותם תובנות כמו תיאוריה מסובכת, טובה יותר ממנה. כי היא שימושית יותר לכולם, חוץ מאנשים שמנסים לבלבל.

  23. אבל איך נקבע מה "שימושי" ושזה שימושי "לכולם". בדקת את זה סטטיסטית?
    ואם אתה לא מגיע לאותן תובנות אז איך אתה שופט?
    אני לא נגד חשיבה אמפירית-מדעית ככלי. זה כלי מצויין להרבה מאוד מצבים.
    אבל אם הוא הופך מכלי לדוגמה, או למדד יחיד לאמת זה בפירוש משהו שראוי לבקר. וגם ככלי אפשר לשאול מי משתמש בו ואיך.
    ואם מרחיקים לשאלות של מוסר ופוליטיקה האם איזושהי סטטיסטיקה תאמר לך מה ראוי? ואלה תחומים שאני חושד שתאוריות פשוטות לא רק שלא מועילות בהן אלא גם גורמות לנזק.

  24. מה זאת אומרת מה "שימושי"? לאנשים שונים דברים שונים יהיו שימושיים.
    תלוי.

    אבל מה הופכת תיאוריה לשימושית? אם היא מתארת את המציאות בצורה טובה, ואם קל לפיק ממנה אבחנות.

    ברור שחשיבה אמפירית-מדעית לא יכולה לומר "מה ראוי". אבל בשביל שזה יהיה מדע, זה צריך לומר "מה יש".
    למשל – "אנשים מתנהגים באופן שונה בהתאם להשפעות החברה עליהם, והנה ככה זה קורה" – זו אבחנה רבת חשיבות לגבי המציאות.

  25. יואב, לא הבנת אותי. אני לא טוען שמדעי החברה לא מדעיים, אלא שהכלים בהם קצת שונים מהכלים ששימושיים בפיסיקה. או, ליתר דיוק – לכלים שונים יש שימושיות שונה במדעים שונים. אני לא מזלזל באנליזה סטטיסטית טובה. אבל היא מאוד קשה לביצוע אפילו בחלק ממדעי הטבע (זאולוגיה, או התנהגות בעלי חיים).

    שני קישורים מהפילוסוף האהוב עלי:
    http://evolvingthoughts.net/2010/08/natural-classification-and-the-dynamics-of-science/

    http://evolvingthoughts.net/2008/04/sociology_and_science/

  26. אני מסכים שאנליזה סטטיסטית היא לא הכלי המדעי היחידי.
    אבל אני טוען, שבהכרח תיאוריה פשוטה עדיפה על תיאוריה מסובכת, אם ניתן לתאר את המציאות באותה רמה של הבנה באמצעות שתיהן.

  27. באותה רמה של הבנה!!!
    הרי זו בדיוק הנקודה. פחות הנחות יסוד, פחות אובייקטים, פחות מורכבות -> מודל יותר נעים לשימוש, אבל יותר מוגבל. אבל אתה מנסה לטפל במערכות סופר-מורכבות, עם אובייקטים שהם אוספים של מיליוני ישויות תסוניות שמנהלות אינטראקציה מורכבת. רדוקציה למרכיבים פשוטים לא תעבוד.

  28. אבל אפשר להוסיף סיבוך לא לצורך. באמת שאפשר. אפשר להמציא הסברים מסובכים לתיאור המציאות, כשפשוטים היו מספיקים.

  29. זה תמיד נכון.

    בוא ניקח ביוכימיה כדוגמה פשוטה – אתה יכול להעלות על דעתך פרופסור לביוכימיה טוען ברצינות שכדי להבין את גוף האדם צריך לבנות תיאוריה שמסתפקת ב-5 חלבונים, ושהתיאוריות הנוכחיות מגוחכות כי הן מורכבות מדי?
    לא. למה? כי אנחנו מכירים עשרות אלפי חלבונים, ויודעים שהאינטראקציה המורכבת ביניהן בעלת השלכות רפואיות מדידות.

    מדעי החברה והרוח מסובכים יותר, לא פחות. יש לך מערכות סימבוליות שבאמצעותן אתה מנסה לפשט תופעות (למשל, "מעמד", "לאום", "תודעה"). אבל זה בהכרח מאוד מוגבל.

  30. יופי. אז הסכמנו ש:

    1) תיאוריות פשוטות עדיפות אם רק ההסבר שלהן שקולה.
    2) אפשר לסבך דברים שלא לצורך.
    3) המציאות המסובכת דורשת תיאוריות מסובכות על מנת לתאר אותה.

    עכשיו נחזור אחורה טיפה בדיון:

    אני אמרתי שאם התיאוריה אכן מתארת את המציאות (כמו שאנחנו מקווים) אז היא אמורה לתאר את המציאות בכל המצבים. כולל איפה שקשה לה להסביר.

  31. ברור שמנסים.
    קח פיסיקה – כבר מאה שלמה – מאז שתורת היחסות ומכניקה קוואנטית נולדו, מנסים לאחד אותן, ללא הצלחה יתרה. יש כוונים מעניינים, נכון, אבל יחסות כפי שהיא לא עובדת במיקרו קוסמוס, שלא לדבר על הזוועה שנקראת "אנרגיה אפלה" במקרו-קוסמוס. מה זה אומר? שהפיסיקה המודרנית היא קשקוש?

  32. שים לב לדיון. הטענה הראשונית שלי הייתה בדיוק זו. שצריך לנסות, שעדיף פשוטות, שצריך לעשות הפרדה בין המקרים בהן התיאוריה עובדת טוב לאילו שלא, ולנסות להבין למה לא.

    ענו לי ש "לבנות מטוס עדיף תיאוריה פשוטה, לא לתיאור מציאות פוליטית".
    ו "מה זה שימושי, אולי שימושי זה מסובך סתם?"