פלאטר, סיכום בינייםאדמיניסטרציהראשי

תגובות

פלאטר, סיכום ביניים — 3 תגובות

  1. ראיתי שהפוסט הזה מקופח – אף אחד לא מגיב לו, אז בגלל שאני נהנה מהבלוג הזה חשבתי שצריך לעשות משהו. אבל אין לי מה להגיד על הטכנולוגיה של גביית תשלומים באינטרנט וחלוקתם. במקום זה אני יכול להציע כמה הגיגים לגבי צירוף המילים – "תרומה לקרן המחיה שלי".

    יש לי הסתייגות ורתיעה פנימית (מודה: לא לגמרי מוסברת) מהצירוף של "תרומה" "ומחיה" במשפט אחד, בייחוד כאשר לא מדובר על איש או קבוצה שכושר המחיה שלהם נפגע באסון והם זקוקים לתרומה או עזרה – כדי להתאושש. למה מישהו מוכשר (במשהו) ומשכיל (יחסית) ובריא (כרגיל) צריך לבקש תרומות למחיתו?!

    אז נראה שזה לא לגמרי מדויק. זו לא תרומה לקרן המחיה. כי הרי כמו שתמשיך לכתוב בבלוג גם אם לא ישלמו לך, אתה תמשיך גם לחיות (בערך כמו כולם) אפילו אם לא יתרמו לקרן המחיה שלך.

    אם זה נכון, אז זו לא "קרן מחיה" אלא אולי "קרן תפנוקים". ואז השימוש במילה "מחיה" נשמע כמו ניסיון לעורר חמלה – כאילו אמרת "אתם לא משלמים לי בגלל שנהנתם מהבלוג אלא תורמים לי כדי שאוכל לחיות". אם אתה קפיטליסט שדורש תשלום עבור ערך שאתה מייצר לאחרים, אז תדרוש תשלום לקרן הפינוקים – ולא תרומה לקרן המחייה.

    מצד שני, אם אתה כותב כאן להנאתך ואני קורא ומגיב כאן להנאתי, אז לא ברור למה צריך לתרום ולמה התרומות שכבר מתקבלות הן יותר שלך מאשר שלי. אני כמעט בטוח שאם תראה בסטטיסטיקות של הבלוג 0 מבקרים (ואפס תגובות) במשך מספר חודשים, אז תפסיק לכתוב.

    לכן נדמה לי שהקוראים/מגיבים בבלוג הם יותר שותפים שלך מאשר קליינטים. משל למה הדבר דומה, לאחד שמסתובב שעה בחוף ת"א עם שתי מטקות וכדור. כשניגש אליו אחד ומציע לשחק איתו, הוא מבקש 10 ש"ח עבור המטקה.

    בקיצור, אני מקווה שתמשיך לכתוב ומאחל לך בנפרד קריירה מכניסה.

  2. "מלגת מחיה" זה השם המקובל של המלגה שניתנת לסטודנטים כדי שיוכלו לעבוד על המחקר שלהם. משם לקחתי את השם הזה. לא כי בלי התרומות אני לא אחיה. אם השם מפריע לך אז… ובכן, אין לי מה להגיד. יש לך בעיה.

    אני לא דורש תשלום. אני מבקש תמורה ממי שנהנה מהבלוג שלי. אני לא חושב שהאנלוגיה שלך אפילו קרובה לדומה למציאות, אבל כבר כתבתי מספיק על למה אני חושב שמודל של תרומות בבלוג הוא סביר, ובאמת שאין לי כוח להכנס על זה לויכוח. לא רוצה, שיהיה לך יום טוב. היו מספיק אנשים שכן מצאו לנכון לתרום לבלוג, אז כנראה שהם חשבו שזה דווקא בסדר.

  3. שי, כל מה שאני יכול לענות לך, אמנדה פאלמר אמרה כבר יותר טוב:
    http://www.ted.com/talks/amanda_palmer_the_art_of_asking.html

    אבל אני גרפומן, אז בכל זאת: ההשוואה הנכונה היא לא למישהו שמשחק מטקות בחוף, אלא ללהקה שהביאה כלי נגינה, מתמקמת ברחוב ומתחילה לנגן, ושמה מולה כובע לתרומות. באירופה אנשים עושים את זה בשביל הכיף, והכובע הוא בשביל מי שהעריך את מה שאתה עושה. בישראל ככה פעלו למשל רד בנד במשך תקופה ארוכה. כמו שפאלמר מסבירה יותר טוב ממני, זה לא מודל של תשלום עבור תוכן, אלא מודל שדומה ל-shareware, או אפילו freeware: דובי עושה משהו למען החברה, שהוא מאמין בו, ורוצה שכולם יוכלו לגשת אליו בחינם. אבל דובי מאמין, ואני מסכים, שהתרומה שלו לקוראים שווה כסף. הוא מספק מוצר שיש אנשים שהיו מוכנים לשלם עבורו, והרבה אחרים שלא היו משלמים, אבל מעוניינים לקרוא אותו בחינם. דובי לא רוצה לשים חומה בכניסה, אלא לאפשר לכולם לקרוא, ומי שמרגיש שזה תרם לו מוזמן לתרום כסך בחזרה, בלי שום התחייבות מאף כיוון. זה מודל מוסרי ומוצלח בהרבה (לטעמי) מהמודל של בניית חומות, לפחות בשביל דברים כמו בלוגים ועיסוקים-צדדיים אחרים. (זה בד"כ לא מודל אמין מספיק, עדיין, בשביל ההכנסה העיקרית של אדם.)

    כשדובי כותב 'תרומה' הוא לא מתכוון 'צדקה', אלא תרומה, במובן של "נתינת רכוש או כסף באופן וולנטרי ללא קבלת תמורה". או באנגלית:
    donation — an act or instance of presenting something as a gift, grant, or contribution..
    אין פה סאבטקסט של נתינת צדקה. התרומה פה היא בניגוד ל'תשלום', שהוא משהו שנדרש מהצרכן כדי לקבל את התוכן. כאן דובי עושה עבודה, ומבקש לקבל תמורה לעבודתו בצורה של תרומה: נתינה וולנטרית.

    הדקדוק של 'מחיה' לעומת 'תפנוקים' מופרך בעיני, בטח באיצטלה של קפיטליזם: קפיטליסט אמיתי נזהר מאד מלבדוק מה אדם עושה עם הכסף שלו, ומליצור דיכוטומיות מלאכותיות בין 'מחיה' ל'תפנוקים'.