מה עובר על מצריםhere be dragonsראשי

תגובות

מה עובר על מצרים — 4 תגובות

  1. חבל על התמימות מצריים מדינה גדולה מאוד עניה מאוד הרבה אוכלוסיה רובה רעבה אין שום דמוקרטיה בהפיכה הצבאית ואין תקווה למדינה. אחרי האחים המוסלמים מחכים הסלפים ואחריהם מחכה המבול…

  2. הייתי במצריים לפני שנתיים, ולמרות שזה לא ממש הופך אותי פרשן, היה לי אז מאד ברור שרק מישהו שיכול לחולל ניסים כלכליים יוכל לשרוד בכסאו. כתבתי על זה כאן:
    http://theshingimel.wordpress.com/2011/08/12/tahrir/
    דווקא היו לי תקוות שמורסי יוכל להיות בעל הנס הזה. אפילו ניבאתי שהוא יצליח, כאן:
    http://theshingimel.wordpress.com/2012/11/24/morsi/
    התבדתי, אין ספק.
    אני מסכים אתך שיהיה קשה לכל מי שלא יהיה להחזיק ברסן, אלא תוך דיכוי אכזרי.

  3. זה יפה שאתה מעלה כאן בכנות את הניתוח הקודם שלך בעניין מצרים, שהיה מעט אובר-אופטימי (בהתאם למגמה הכללית באותם ימים בשמאל הישראלי ובעולם כולו). חיפשתי מאמרים קודמים שלך על מצרים, ומצאתי בהתאם לניחוש שלי שגם הם היו אובר-אופטימיים:
    http://dubikan.com/archives/1779

    במאמר הנוכחי כבר וויתרת על תחזיות אופטימיות לעתיד, והסתפקת בטיעון של "אני מקווה ש- אחרת יקרה-", שזו עדיין תחזית אבל יותר מעורפלת. בסופו של דבר, בהמשך למאמר שלך על תיאוריות בנוגע לדרך שבה מופיעות דמוקרטיות, פשוט אין לנו מדגם מספיק גדול של דמוקרטיות שצצו במדינות עולם שלישי על מנת לחזות משהו.

    מצרים מאוד מפולגת, בדומה לסוריה, לרשות הפלסטינים ולמדינות ערביות אחרות, ובכלל לא ברור אם אנשים שמוכנים לרצוח אחד את השני מסוגלים לשבת ביחד בפרלמנט ולתפקד באופן דמוקרטי. נראה לי סביר הרבה יותר שאחד הצדדים ינצח ויכפה את דעותיו על הצד השני, וכך תיווצר יציבות.

    נראה לי שהרבה לפני דמוקרטיה נדרש שלטון חוק יציב, ואיכשהו אנשי שמאל תמיד שוכחים מהעניין הזה ורצים ישר לדיבורים על דמוקרטיה (שלא לדבר על נטייתם תמיד להפריז בקיומם של ערכים ליברליים בקרב עמי עולם שלישי). האם אתה מכיר דוגמה כלשהי לדמוקרטיה שצמחה לפני הופעתו של שלטון חוק יציב? במהלך מלחמת אזרחים שבה אנשים שונים מאותה המדינה רצחו אחד את השני?

    מה שטוב במצרים זה שלצבא יש מונופול יחסית חזק על הכוח (בהשוואה לסוריה), ונראה בינתיים שהצבא די מאוחד. לכן סביר שנראה תוצאה בסגנון טורקיה שלפני ארדואן, שבה הצבא שולט במדינה דרך כל מני שליטי-בובות שמשחקים בדמוקרטיה, וזה ההימור האישי שלי. מכיוון שהצבא מקבל סיוע מארצות הברית, הצבא ינהל את המדינה באופן יחסית פרו-מערבי.

    ישנה איזו הנחה סמויה מאחורי הקלעים של כל הדיון הזה שאומרת העולם השלישי עובר מסלול דומה במהותו לעולם המערבי. לכן, מתישהו בהכרח המדינות שם יהפכו לדמוקרטיות, וקצת יותר מאוחר יהפכו לדמוקרטיות ליברליות. אם יורשה לי לזרוק ספקולציות פרועות במיוחד, אני חושב שמאה השנים הקרובות הולכות להפר את ההנחה הזו בגדול, כאשר מדינות עולם שלישי רבות יתעקשו להישאר לא דמוקרטיות ולא ליבריות, והאופטימיסטים ימשיכו לטעות בתחזיותיהם.

  4. אורי, ראשית, אני באמת שלא רואה איפה טעיתי בניתוח בקישור שנתת. עד כמה שאני רואה, אני ניבאתי מצויין את העובדה שמצרים תצליח לבצע את ההחלטה לעבור תהליך של דמוקרטיזציה, אבל בלי התאוששות כלכלית, היא תתקשה לגבש את הדמוקרטיה לכדי משטר יציב. יתר על כן, גם בפוסט שאני מצטט כאן למעלה, הנבואה שלי ברובה הייתה מדוייקת. הפוסט ההוא, להזכירך, נוצר במכוון כדי להציג מבט אופטימי יותר מאשר חזונות העוועים שפשו באותה העת בתקשורת. על כן ביקשתי להציג תסריט אופטימי יותר. התסריט ההוא נשען במידה לא קטנה על התקווה שהאחים המוסלמים ישכילו להקים קואליציה עם מפלגת חילונית גדולה, לפחות לשנים הראשונות עד לייצוג המשטר. התקווה הזו הכזיבה, ואכן קרה בדיוק מה שאמרתי שיקרה אם האחים המוסלמים לא יעשו כן. גם מורסי עצמו הכיר בטעות הזאת, ובימיו האחרונים בתפקיד הציע להקים קואליציה יחד עם מפלגות חילוניות, אלא שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
    אבל אני חושב שאתה קצת ממהר להרים ידיים, לכנות את המצרים ברברים רצחניים ולהספיד את הדמוקרטיה במצרים. כמה מדינות כבר ביצעו מעבר חלק מאוטוקרטיה לדמוקרטיה בלי מהמורות בדרך? אפילו ישראל, שהתחילה את דרכה עם מוסדות דמוקרטיים מגובשים וותיקים, סבלה מאי אלו קשיים בתחילה, ונאלצה לדכא בכוח כוחות פנימיים ששאפו להמשך עצמאותם מהמדינה החדשה.
    אז על איזה מדינה אתה חושב? על צרפת, שנמצאת היום כבר ברפובליקה החמישית שלה ובדרך הייתה כמה מדינות שלא בדיוק היו רפובליקות? על גרמניה אני מניח שאין צורך להכביר מילים. אפילו לאמריקה הייתה מלחמת אזרחים. האם האירים לא הוכיחו את נכונותם לרצוח האחד את השני?
    ואיפה בדיוק הייתה מלחמת אזרחים במצרים? הייתה התקוממות עממית, מהפכה שאמנם אי אפשר להגדיר אותה כמהפכת קטיפה, אבל גם רחוקה מלהיות מלחמה בסגנון סוריה. גם כיום, חרף מהמהומות הקשות והאבידות בנפש, אני חושב שמוקדם מידי לקרוא למה שקורה שם מלחמת אזרחים.
    אני לא חושב שיש הרבה אנשים, לפחות לא מדעני מדינה, שעדיין אוחזים בגישה שהדמוקרטיזציה של המערב היא המודל המרכזי להתפתחות של דמוקרטיות חדשות. העולם השתנה, ויש מערכת לחצים שונה. מה שקורה במצרים מזכיר יותר מדינות שעברו דמוקרטיזציה בדרום אמריקה ובאפריקה (גאנה, למשל), של תקופה ארוכה שבה משטר דמוקרטי התחלף בתכיפות עם משטר צבאי, עד להתייצבות (בשנות ה-90) על משטר דמוקרטי. לא בטוח אם המודל הזה פחות טוב מהמודל המזרח אירופאי (שלא לומר רוסי), של דמוקרטיזציה פרועה שהופכת עד מהרה למה שלוקאן וויי וסטיבן לביצקי כינו "אוטוריטריזם תחרותי".

    האופטימיות שהרשיתי לעצמי, ועדיין מרשה לעצמי, היא אופטימיות זהירה, מסוייגת, שמכירה במורכבות של התהליך הזה שעשוי להתפרש על פני זמן רב. הבעיה היא דווקא עם אנשים כמוך, שחושבים שאם הם לא הופכים לבריטניה תוך חודשיים, אז הם לעולם לא יהפכו למדינות דמוקרטיות. הכל או כלום. ואת כל זאת אתה מבסס על אפס מחקר אפילו של אותם מעט מקרים שכן קיימים בעולם. אם הייתי עושה אותו דבר בנושאים כלכליים, היית צוחק לי בפרצוף. משום מה בתחומי ידע אחרים זה לא נראה לך בעייתי.