על דברים שבזול ודברים שביוקר

א. דברים שביוקר

לא חושב שסיפרתי בבלוג, אבל רכשתי לאחרונה דירה. מדובר, כמובן, בהוצאה הגדולה ביותר שאעשה בחיים שלי, והיא מצריכה כל מיני דברים של גדולים, כמו משכנתא וכאלה. כשנה לפני שעזבנו לקנדה גם חשבנו לקנות דירה. אבל בזמנו, לשלם 600,000 ש"ח, שמתוכם לפחות 450,000 משכנתא, נראה לנו כמו התחייבות מטורפת. שזה היה מצחיק היום, אם זה לא היה כל כך מדכא.

בכל אופן, במסגרת סידורי המשכנתא היינו צריכים גם לעשות ביטוח משכנתא. אולי יצא לכם להתקל בפרסומות ברדיו (אולי גם בטלוויזיה, אין לי מושג) שלועגות למי שלוקח את ביטוח המשכנתא שמוצע דרך החברה שעובדת עם הבנק ומציעות במקום זה ללכת לחברת ביטוח שיש לה מספר טלפון זכיר במיוחד במקום. הם בהחלט צודקים בכך שכדאי לעשות השוואת מחירים, במיוחד בהוצאה כה גדולה ולטווח זמן כה גדול. אבל כל השאר הוא, איך לומר, לא ממש מדויק. אומר זאת כך: מבין כל ההצעות שקיבלתי, זאת של חברת הביטוח מהפרסומת הייתה הכי גרועה. בהפרש ניכר. מה זה הפרש ניכר? 50% יותר מאשר ההצעה שבסוף בחרתי בה, וזה אחרי הנחה שהם נתנו לי לחמש השנים הראשונות. זאת, בעוד שיתר ההצעות היו בהפרש של שקלים בודדים אחת מהשניה.

בסופו של דבר, אגב, הלכתי עם הביטוח שהוצע לי דרך הבנק.

יש משהו לא הגון בגישה של חברת הביטוח הזו – מסע פרסום אינטנסיבי, כולל הבטחה להשוות כל הצעה אחרת שתוצג בפניהם כדי לתת להם אצטלה של תחרותיות (וזה עוד לפני שמדברים על השימוש במספר מותגים תחת אותה חברת ביטוח, כדי להנות מאותם צרכנים שרוצים לעשות השוואת מחירים ומתקשרים למה שהם תופסים כשתי החברות הגדולות בשוק – שהן למעשה אותה חברה ממש). אני יודע שזה נשמע תמים לצפות להגינות מחברת ביטוח, אבל כשהדבר הראשון שהם עושים משאיר כזה טעם רע, התגובה האוטומטית שלי היא להתרחק. אני לא חושב שזה נכון, כצרכן, לתת לחברה כזו את הכסף שלי. האופטימיזציה הזו – להציע הצעה גבוהה, ולרדת בדיוק לנקודה שבה הצרכן הספציפי הזה יחשוב שהם תחרותיים, במקום להיות תחרותיים מהרגע הראשון – מרגיזה אותי.

אז מה שניסיתי להגיד זה שתשוו מחירים, אל תסתפקו בחברות עם הכי הרבה פרסומות או עם מספר הטלפון הכי זכיר. ביטוח זה הרבה כסף, וזה שווה לכם להשקיע את הזמן הדרוש כדי לקבל הצעות מכמה וכמה חברות.

ב. דברים שבזול

עיתון הארץ הכריז שבקרוב יעבור למודל עסקי חדש, המזכיר את תוכנית התשלום של הניו-יורק טיימס: גישה חופשית למהדורה המקוונת תעלה כ-400 ש"ח, תתאפשר גישה חינם למספר מצומצם של כתבות בחודש, וקוראים שיגיעו דרך קישורים ברשתות החברתיות יוכלו לקרוא את הכתבות המקושרות בלי מגבלות.

אני יכול להבין את הארץ. אני לא רואה את עצמי עושה מנוי למהדורה הדיגיטלית שלהם, אבל אני יכול להבין אותם. האיזון העדין שמעולם לא ממש נשמר בין כה וכה בין הצורך של המפרסמים לבולטות לבין הצורך של קוראי האתר בסביבת קריאה נוחה ממשיך להתערער, והיכולת לכמת במדוייק את השפעתה של כל פרסומת מן הסתם מקשה על אתרי החדשות להרוויח בצורה משמעותית מפרסום. אולי באמת אין מוצא אלא לדרוש תשלום על הגישה לאתר? ושקל וקצת ליום זה באמת לא הרבה, יחסית לעלות של עיתון יומי מודפס.

העניין הוא שהעיתונות מעולם לא מומנה ישירות על ידי הקוראים. מאז ראשית ימיו של העיתון בגלגולו המוכר לנו (שהחל את דרכו עם עיתוני הפני האמריקאים במאה ה-19), העיתונות מומנה על-ידי פרסומות. העלות לקורא מהווה רק שבריר מהעלות האמיתית של תחזוקת מערכת עיתון, ולמעשה בקושי מכסה את עלויות ההדפסה עצמן. מה שעיתונים מכרו, מאז ומתמיד, זה לא חדשות לקוראים, אלא קוראים למפרסמים – או בכינוי הקצת פחות נעים "עיניים" (eyeballs).

מכיוון שאין עלויות הדפסה בעיתון מקוון, היה זה דווקא הגיוני לא לדרוש תשלום תמורת קריאת העיתון, והסתמכות מלאה על פרסום. אבל, כאמור, הרווח מפרסומות מקוונות הוא ככל הנראה נמוך יותר מאשר הרווח מפרסומות מודפסות, ולו משום שכל העסק נהיה הרבה יותר מדיד. המפרסם כבר לא צריך להסתמך על השערות כלליות לגבי מיקום המודעה וגודלה – כל הנתונים המדוייקים של כמה אנשים ראו את הפרסומת וכמה אנשים הקליקו עליה הפכו זמינים. האמת, אפשר להניח, לא מאוד מחמיאה לעיתונים כפלטפורמה מוצלחת לפרסום. גם סוג הפרסומות האפשריות באתר אינטרנט שונה מאשר בעיתון. נכסי צאן ברזל כמו עמודים מלאים בריבועים קטנים של מוצרי צריכה על מחיריהם המפתיעים לטובה (בשאיפה) פשוט לא עובדים באינטרנט.

אבל המודל שמציע "הארץ" אינו נועד להחליף את הפרסומות – 399 ש"ח לשנה מכל מנוי לא יכסו באמת את עלויות המערכת. אנחנו נותרים עם אותה תסבוכת, רק עם טוויסט חדש: עכשיו לעיתון יהיו פחות זוגות עיניים למכור למפרסמים, וכך ההכנסות מפרסום תרדנה. מאידך, להעלות את עלות המנוי לרמה כזו שתוכל להחליף לחלוטין את ההכנסה מפרסומות ככל הנראה אינו ריאלי מבחינת מספר המנויים הצפויים. גם כך קשה להעריך כמה אנשים יסכימו לשלם את המחיר שנקבע תמורת הארץ הדיגיטלי.

יש מי שמחפשים את הפתרונות במקומות אחרים. וידאו, כך מספרים לי, זה הדבר החם הנוכחי בהכנסות של עיתונים מקוונים – בתחילת כל סרטון אפשר להדביק פרסומת שאי אפשר לדלג עליה והצפיה בה מובטחת, מה שמניב רווחים נאים לעיתון. אבל על הדרך העיתון צריך להפנות יותר ויותר ממשאביו להפקת קטעי הוידאו האלו, להפסיק להיות עיתון ולהתחיל להיות קצת ערוץ טלוויזיה. שזה, כמובן, פתרון בעייתי משהו לבעיה שלפנינו.

אין לי מושג איך פותרים את הבלאגן הזה. אני מאחל בהצלחה לעיתון הארץ במיזם החדש, אבל בינתיים אני סקפטי.

9 תגובות בנושא “על דברים שבזול ודברים שביוקר”

  1. אם זה נראה בעיניך מטורף, לא קנית דירה עכשיו?
    אני באמת שואל, כי גם אני מתלבט, וזה נראה לי מטורף.

  2. אז נראה מטורף. היום זה נראה כאין ברירה, כי הזמן פועל לרעתנו (עד שנקנה דירה, כמובן, ואז מחירי הדירות יקרסו).

  3. אפרופו ביטוח משכנתה (קיבלתי הוראה מבת הזוג רק בהא), לפני כעשור וחצי כשהשוק נפתח לתחרות וחברות נוספות נכנסו לשוק המחירים נחתכו ביותר מחצי, מן הסתם מאז המחירים השתוו כמו בסלולר. הנקודה היא שישנם ענפים שהשוק חייב שתהיה בה תחרות כי טובת הצרכן היא משמעותית.

    לגבי השוואת מחירים, לי יש מנהג כל רבעון לתפוס קטגורית הוצאות מתמשכות ולחתוך בהוצאות. במיוחד בתחומים ה"מגעילים" ומסובכים. חתכתי יותר מחצי דמי ניהול בקרנות הפנסיה וההשתלמות, עמלות בבנקים, הביטוח פנסיה לאחר מספר שנים, סלולר (זה קל) ושאר חברות התקשרות ועוד.

    אסור לקפוא על השמרים, אין ברירה זה חלק מהמשחק.

  4. בביטוח משכנתא חובה, לפי דרישות הבנק, באמת אין סיבה לבטח בחוץ (גם אני מבטח בחברה של הבנק). השאלה היא מה מבחינת הכיסוי הנוסף, שהביטוח בבנק משאיר אותך (ואותי) ערום.

    הרי אם תשרף לך הדירה כליל אז נחמד שלא צריך לשלם עליה יותר משכנתא, אבל כל ההון העצמי שלך + קרן המשכנתא שהחזרת בינתיים לא מבוטחים, ועלו באש.

  5. קודם-כל, במנותק מן השאלה כאן: לדעתי, לפחות, עדיף לנסות להסתדר, עם בעל-בית הגון (שהוא בן-אדם), מאשר עם בנק…

    קרי: בין לקחת משכנתא, לבין להוסיף להתגורר בשכירות, עדיפה השכירות.

    במיוחד כיום.

    אבל, אם כבר בחרת לעשות זאת – אז כן, אני מסכים איתך, שהתנהלות אותם "הקש על האיחוד הישיר של תשעה מיליון וגלה, שזה בעצם 5" (או איך שלא קוראים להם), הינה פסולה מעיקרהּ. במדינה רצינית, על הטעיה כה חמורה של הלקוחות, כבר היו מוציאים להם, צו-סגירה מנהלי וגמרנו.

    אבל, איך שיהיה: הדבר הטוב והנבון ביותר לעשות, הוא לשמור מרחק, מכל הכנופיה הזאת כולה; רק ככה נצליח להפיל אותם.

  6. אין לי מושג מה יקרה בשוק הדיור בעתיד הקרוב, ואני נמנע מלתת עצות בעניין. כל מה שאני יכול לומר במקרה הפרטי שלך הוא שיהיה במזל טוב.
    אבל כאשר עוברים מהפרט אל הכלל, אני חייב לומר שהמשכנתה נושאת בחלק נכבד מהאשמה להפיכת חייו של האדם המודרני למפעל כלכלי. המפלצת הזאת מחייבת כל אחד מאתנו להיות סוג של איש עסקים: לא רק לתכנן תוכניות לעתיד, אלא לכמת אותן, להצמיד להן תג מחיר, ולמדוד את מימושן לאורך זמן. מי שאוהב את זה ככה, סבבה. אבל רוב האנשים אינם רוצים להיות אנשי עסקים, ולכן ברור למדי למה משכנתה היא דבר מלחיץ. לא שיש דרך להימנע מזה (טוב, אלא אם האמא שלך היא אשת עסקים מוצלחת), אבל הדבר הנבון לעשות הוא לקחת במשורה ולהשתדל לחסל את המפלצת מהר ככל הניתן, גם במחיר של ויתור על הנאות חיים כאלה ואחרות (למי שזה רלוונטי). כמובן, רצוי שגם הממשלה תפסיק לעשות קופה מחלומות ותוכניות לעתיד של האזרחים ותרסן את תאוות הבצע של בעלי הנדל"ן על הדרך, אבל זה כבר נראה חלום בפני עצמו.

  7. רק מדווח שאצלנו בבית המודל של הארץ הצליח מעל המצופה – לא רק שעשינו מנוי דיגיטלי, משנשבר המחסום של תשלום על תוכן כבר הלכנו על מנוי סופשבוע + דיגיטלי.
    1:0 להארץ.

  8. החישוב שלך שגוי, אם המהלך יהיה הצלחה סבירה ולארץ יירשמו (לא יעשו מנוי, סתם יירשמו לאתר בחינם וייתנו כתובת מייל) יותר ממאה אלף איש ההכנסות מהפרסום יעלו ולא יירדו, משתמשים רשומים שווים המון כשאתה בא למכור שטח פרסום.

סגור לתגובות.