ובינתיים, בארה”ב

פרקליט בחיל-הים האמריקאי (נו, navy. חיל הים לא נשמע מתאים) שהוצב בכלא גוואנטנמו נידון לשישה חודשי מאסר וסיום שירותו הצבאי, משום שהדליף לארגון זכויות אדם שמות של עצירים במחנה (על כרטיס ברכה לוולנטיינ'ז. אני מקווה שהוא שלח את זה לבחורה לפחות…). קצת מביך עבור הצבא האמריקאי שהם צריכים להעניש מישהו בגלל שהוא שמר על זכויות אדם, אבל אפשר להבין את המצב הבעייתי של השופטים הצבאיים במקרה. את המבוכה שלהם הם ביטאו בעונש הנמוך יחסית (המקסימום הוא 14 שנה), ובהחלטה שהפרקליט ימשיך לקבל שכר כרגיל בחודשי מאסרו.

מה שמטריד הוא ההתנהגות שהפרקליט עצמו התדרדר אליה במהלך המשפט. בשימוע הוא התנצל על מה שעשה ואמר שהוא מבין שזה היה דבר טפשי לעשות. מצד שני, בראיונות לתקשורת אמר שהוא דווקא חושב שזה היה הדבר הנכון לעשות – "נשבעתי אמונים לחוקת ארה"ב," הוא אמר לעיתונאים כהסבר למעשיו. יותר מכך – הוא מאשים את ממשלת ארה"ב בפשעי מלחמה בגוונטנמו ומאשר את הידיעות שעצירים בכלא מעונים כעניין שבשגרה. אבל מצד שני, הוא גם טוען שהמעשה שלו היה "פחדני".

הרצון האוטומטי הוא לברך את האיש ולשבח את החוש המוסרי שלו, אבל מדבריו עולה שהוא ניסה רק לכסות על התחת שלו: "רק חשבתי על הקריירה שלי", הוא אמר לעיתונאים. המעשה שלו היה טפשי, לדבריו, משום שעכשיו הקריירה שלו נגמרה.

כלומר, הוא חשש שביום מן הימים הוא עצמו יעמוד למשפט על פשעי מלחמה, ובחר בדרך הזו כסוג של ביטוח – "אני עשיתי כל מה שיכולתי לעשות", הוא היה אומר במשפט.

אכן, פסו הגיבורים מארצות הברית. כולם אנשים קטנים. כל השיקולים קטנוניים. הגיבורים היחידים נשארו בחוברות הקומיקס ובסדרות הטלוויזיה והסרטים הפופולריים. שברה של אימפריה.