נוב' 29 2006
שביתה, ארז רותם
שני עניינים על סדר היום (ועוד אחד, אבל הוא יבוא בפוסט אחר).
- היום תחל שביתה כללית במשק. שביתה זה מעיק, שביתה זה מציק, וכמעט תמיד שביתות שמכריזה ההסדרות הן מיותרות ומעצבנות. לא הפעם. הפעם השביתה מתחוללת על הרקע הלגיטימי ביותר שאפשר להעלות על הדעת: עובדי הרשויות המקומיות, עובדי מדינה, אינם מקבלים משכורת. הלנת שכר, פשוט וקל. מה שאסור לאחרון המעסיקים הקטנים נעשה על-ידי המדינה בקנה מידה ארצי כבר חודשים רבים. והאנשים הללו ממשיכים לבוא לעבודה, לתת שירות לאזרח, וכמו שאמר יוסי גורביץ – להגיע הביתה ולגלות שהעירייה שלא שילמה להם משכורת ניתקה להם את המים בגלל חוב…
אז כן, השביתה הזו תעצבן אתכם (וכן, גם ההסתדרות היא לא בדיוק טלית שכולה תכלת), אבל לפני שתתחילו להתלונן על השובתים, תנסו לחשוב מה אתה הייתם עושים לו הייתם במצבם, ותחשבו כמה הגונה ומוצדקת השביתה הזו. - שי ודרור הם שני אנשים מעצבנים למדי, אבל בקטע ש"חדל קשקשת ברשת" קישר אליו, של שיחה עם כתב ערוץ 2 ארז רותם, הם זוכים לתגובה עצבנית קצת יותר מדי, לא?
, מאת עודד חקלאי. בתמורה, אני מבטיח לכתוב ביקורת על הספר תוך חודשיים מרגע קבלתו.
אני לא משפטן אבל לא ברור לי למה לא תובעים בבית משפט על הלנת שכר והולכים להוצאה לפועל לעקל רכוש של העיריות והמועצות?
למיטב הבנתי, הלכו לבית משפט, ובית המשפט הורה לשלם לעובדים. אבל עד כמה שאני יודע אין אפשרות לחלט רכוש מדינה.
אז משהו לא ברור לי כאן.
מחד, אומרים באוצר שתשלום המשכורות מתבצע על ידי העיריות ולא על ידי מי-שבדרך-כלל-משלם-משכורות-לעובדי-מדינה. אבל מצד שני, רכוש העיריות הוא רכוש המדינה? רק לי נדמה שמישהו כאן מנסה לאכול את העוגה משני קצותיה?
מי משלם משכורות למורים, שירות המדינה או בית-הספר/העירייה? משכורות העובדים אמורות להגיע מתקציבי העיריות. העיריות מתוקצבות ע"י המדינה (וע"י מיסים שהן גובות, מתוקף סמכות שנתנה להן המדינה). אם אתה רוצה, אתה יכול לשנות את ההגדרה מ"רכוש המדינה" ל"רכוש ציבורי". ככה זה יותר טוב?
זה לא הרבה יותר טוב, כי בסופו של דבר אין לעובדים ממי לתבוע את משכורתם. כל מי שמעסיק עובדים יודע שהלנת שכר היא עבירה חמורה, ועובד יכול לתבוע את מעסיקו על כך. את מי יתבעו עובדי המדינה?
מצד שני, המדינה, בניגוד למעסיק, לא יכולה לפשוט רגל ולבקש הגנה מבית המשפט מפני נושיה. כנראה שהקפיטליסטים צודקים וצריך להקטין ככל האפשר את השירות הציבורי כדי למנוע ככל הניתן את המצב האבסורדי הזה, שאנשים לא מקבלים את משכורתם במשך שנה אבל ממשיכים לבוא לעבודה.
מה שאני לא מבין זה למה הם ממשיכים ללכת לעבודה. אם אני לא הייתי מקבל משכורת, לא הייתי מחכה לפני שהייתי מחפש עבודה אחרת, וודאי שלא הייתי בא לעבודה.
בחוק הישראלי, הלנת שכר אינה סיבה להיעדרות מהעבודה.
אם לא היו באים לעבודה, דינם היה כדין מתפטרים – ואז לא הייתה להם עבודה, לא היה להם סיכוי למשכורת, ובנוסף לכל – הם לא היו זכאים לדמי אבטלה.
וואללה? לא ידעתי את זה. אין שום מגבלה על הקביעה הזו? אם אני מלין את שכרו של אדם במשך שנה שלמה, עדיין הוא אינו רשאי להפסיק לבוא לעבודה מבלי לאבד את זכויותיו?
מה באמת האופציה של אדם פרטי "להכריז על סכסוך עבודה" ולשבות? יש כזו בכלל?
הוא יכול לתבוע את המעסיק על הלנת שכר.
אבל עד תום ההליכים המשפטיים, המעמד שלו כעובד אינו משתנה, ואין לו זכויות מיוחדות ביחס לעובד אחר (נניח, כזה ששכרו שולם)
חוק מאד לא צודק. אבל, עדיין נראה לי שעדיף (לעובדים) להתפטר (דה פקטו), לתבוע על התקופה שהם כן עבדו, ולחפש עבודה אחרת. ככה הלחץ יעבור למעסיקים (איזה ראש עיר ישאר בתפקידו אחרי חודשיים שלא מפנים את האשפה בעירו), לעובדים שימצאו עבודה תהיה משכורת, ולעובדים שלא ימצאו עבודה יהיה מנוף מול המעסיקים.
הבעיה עם הפתרון הזה היא כפולה: קודם כל, בגלל שמדובר בד"כ ברשויות בפריפריה ובעובדים מבוגרים, לא מוותרים כל כך בקלות על עבודה קבועה, לפעמים גם עם קביעות – כי אין אופציות אחרות.
הבעיה השנייה היא יותר פסיכולוגית – אף אחד לא חושב 'הולכים לא לשלם לי משכורת 9 חודשים, כדאי שאני אתפטר'. כולם בטוחים שהנה הנה זה הולך להסתדר, ואז חבל – בהתחלה זה 'מה, אני אתפטר בגלל איחור של חודש במשכורת?' ואחר כך 'חיכיתי עד עכשיו, אני אחכה עוד קצת ואשמור על מקום העבודה'.