דילמת הצרכן

מצב היפותטי:

חנות האופטיקה השכונתית שלכם, נקרא לה "אופטיקה חיים", היא חנות בבעלות פרטית, בעליה אנשים נחמדים ונעימים, עוזרים כשצריך ואף תיקנו לכם משקפיים שנשברו בלי לבקש תשלום פעם.

בנוסף, יש רשת אופטיקה גדולה, נקרא לה "המשביר אופטיקה", שאנשיה לא כל כך מסבירי פנים, שדרשו תשלום תמורת תיקון בסיסי, ובאופן כללי מתנהגת כמו שהתרגלנו לצפות מרשתות גדולות.

פער המחירים בין השתיים קטן, ולטובת החנות השכונתית. אבל – ביטוח הבריאות שלכם נמצא בהסדר עם הרשת הגדולה שמקנה לכם הנחה של 30% ברכישת משקפיים שם, מה שיוצר פער משמעותי לטובת הרשת.

הדילמה היא: האם אני נכנע לתכתיב הכלכלי העירום ורוכש משקפיים חדשים ברשת הפיכסית, או שאני מוכן להקריב את הסכום המשמעותי למדי שנחסך כתוצאה מההסדר עם ביטוח הבריאות שלי כדי לתמוך באנשים הנחמדים שבחנות השכונתית?

עוד לא יצא לי להתמודד ממש עם הדילמה הזו, כי החנות השכונתית תיקנה לי את המשקפיים, אבל אני בהחלט תוהה איך אני אכריע ביום פקודה.

(הערה: אין לי הסבר לשגיאות הכתיב המביכות בפוסט הזה, שאני מקווה שתוקנו כולן כעת. האחראי ימצא ויפוטר בהקדם.)

10 Replies to “דילמת הצרכן”

  1. אני אישית, עם יד על הלב, הייתי ממשיך עם החנות השכונתית. אני מאמין שבשביל שירות טוב שווה לשלם קצת יותר.

  2. בתור משקפופרית אני יכולה לומר שאת הבחירה שלי כבר עשיתי. אמנם אין לי הסדרים עם קופ"ח, אבל אצלנו החנות השכונתית מראש יקרה יותר. אז כשקניתי עדשות חד פעמיות הלכתי לרשת, אבל בשביל זוג משקפיים (שזה מאורע של פעם במליון שנה) אני הולכת רק אליו. למעשה, אפילו כשזוג משקפיים בן כמה שנים טובות נשבר לגמרי הוא הוציא לי זוג חדש במחיר מגוחך (חוץ מתיקוני ברגים ואפונים וכיו"ב שהם בחינם) – כי יש למשקפיים האלה "אבא", אז בטווח הארוך זה אפילו לא נורא מבחינה כלכלית.

  3. הולכים לחנות השכונתית, מסבירים להם את המצב, ושואלים אם יעשו לכם הנחה של 15%, כלומר אם יסכימו להתחלק בהפרש.

  4. מבצעים רציונליזציה עמוקה שבסופה משתכנעים שהחנות השכונתית עדיפה (ר' את התגובה של ולנסיה לתיאור לא רע של התהליך).
    אלעד: לא יעבוד – החנות השכונתית מודעת לזה שיש לידה רשת שמוכרת בזול יותר למי שיש לו סידור עם קופ"ח.

  5. מה שמעניין פה זה האם אפשר לבודד את המרכיב ה"מוסרי" ממרכיב השירות.
    זאת אומרת אם השירות ברשת האופטיקה היה טוב אם אנשים סימפטיים האם עדיין היית בדילמה הזאת? (ואני אומר את זה בעיקר שעברתי לקנות ברשת אחרי שדווקה שם קיבלתי שירות יותר סימפטי)

  6. אבנר: אין לי שום העדפה מוסרית לחנויות קטנות. צרכנית, אני חושב שנכון לתגמל שירות טוב.

  7. בוודאי שהרשת , במקרה שלי בתור אבא לילדים הרציונל שלי הוא פשוט – כל אגורה שאני מוציא מעל מה שאני חייב היא אגורה ששדדתי הרגע מבני הקט (טוב , לא נהיה דרמטיים אבל העקרון ברור, נכון?) לכן אני חייב לחסוך בהוצאות ככל האפשר כדי שלמשפחה שלי ישאר יותר, גם אם זה אומר שאסבול משירות גרוע בסופו של דבר.
    כמובן שכל זה על הנייר בלבד, במציאות השארתי פעם עגלה עמוסה בחנות 'רמי לוי' ביום שישי עמוס אחד והלכתי לסופרמרקט השכונתי היקר כי הרגשתי שעוד דקה בתור ואני רוצח מישהו (והילדים שלי יסבלו אם אבא יהיה בכלא).

  8. תנחומי לילדיך, עדו, על שהם גדלים בסביבה עם תפיסה כל כך מצומצמת של תועלת.

  9. אני חושב שיש לשאלה הזאת מרכיב מוסרי ומרכיב תועלתני.

    א. מהבחינה התועלת הצרה זה תלוי במוצר – אין דין משקפים כדין מוצרי סופרמרקט, ואם נתעלם מההיבט המוסרי הרי שעבור מוצרי סופרמרקט אין הבדל משמעותי בשירות ויש היצע גדול יותר ומחירים נמוכים יותר ולכן הייתי בוחר בסופרמרקט מבחינת התועלת עבור קניות גדולות.

    עבור משקפיים או כל מוצר הדורש שירות מובן שהמצב שונה ובמקרה כזה נראה לי עדיף לבחור, בגבולות הפרשי עלות סבירים, במקום שיספק לי שירות עדיף. הייתי הולך בגישתו של אלעד-וו ומנסה לצמצם עלויות.

    ב. בהייבט המוסרי והתועלת הרחבה זה כמובן נראה אחרת לגמרי:

    המכולת הקרובה לביתי, יקרה בקירוב ב-20% מסופרמרקט יקר ובערך ב-30% מסופרמרקט זול. עם זאת המכולת הזאת מספקת מגוון גדול למדי של מוצרים בשטח קטן ובדיוק לפי הצרכים של הקהילה בה היא נמצאת (שכונה סטודנטיאלית בשכונה ד' בבאר שבע) וכמובן היא משפחתית ולכן מתייחסת לעובדיה בצורה עדיפה מאשר, נאמר, מגה או שופרסל. אותו מצב שורר לגבי הירקן שנמצא מעבר לכביש.

    בפועל אני משלב קניות בסופרמרקט זול (רשתות פרטיות כמו מחסני השוק) ואצל הירקן והמכולת השכונתית. אני מניח שהעלות של הרצון שלי להחזיק את העסקים המקומיים היא בערך 20% מהתקציב החודשי למזון וזה נראה לי מחיר זול.

    2. @דובי: אני חושב שהתשובה שנתת לעדו היא לא הוגנת. זה שהוא מתעלם מההשפעות של הרכישה על החברה לא הופך את תפיסתו למצומצמת. ואפשר שלהפך.

סגור לתגובות.