משמר הכנסת ריוויזיטד

א. ההצבעה על חוק המאגר הביומטרי נדחתה לשבוע הבא. אבל מה אכפת לי אני? לי רק חשוב שהיישום לא יתחיל לפני אמצע דצמבר – התאריך המוקדם ביותר לחידוש הדרכון שלי – ואחרי זה אתם כולכם יכולים למסור את טביעות האצבעות שלכם לשטרית הגדול, פור אול איי קר.

ב. בכלכליסט דיווחו על כך שאושרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק של שלי יחימוביץ' שתחייב מעסיקים לאפשר לעובדים לצאת להפסקות שירותים לפי צרכי העובד (תיאור קצת יותר מפורט אפשר למצוא בידיעה על כך באתר של יחימוביץ').

התגובה הראשונה, כמעט אינסטינקטיבית, היא להאנח על כך שעצוב שצריך חוק כזה בכלל. ואכן, עצוב שמקומות עבודה לא מקפידים לפחות על צרכים בסיסיים של עובדיהם. אבל כאן נעוץ גם הטמבליזם של החוק הזה. כמו אחיו התאום, "חוק הזכות לעבודה בישיבה", גם הצעת החוק החדשה של יחימוביץ' עוסקת בסימפטום במקום בבעיה, והיא עושה זאת באמצעות מיקרו-חקיקה שמסרבלת את ספר החוקים הישראלי במקום לבצע את תפקידה האמיתית של חקיקה, שהוא הגדרת אמות מידה רחבות שבית המשפט יכול להתאימן למקרים ספציפיים. (יאמר לזכות יחימוביץ' שבניגוד לחוק הקודם, לפחות הפעם לא הוגדרה זכות חדשה בזכויות האדם – "הזכות לפיפי" – אלא חובה למעסיק).

אינני בקיא מספיק בחוק הישראלי כדי לדעת האם החוק עכשיו מכיל או לא מכיל סעיפים שעל בסיסם ניתן לעתור לבית המשפט כנגד מעסיק שאינו מספק צרכים בסיסיים כגון הפסקת שירותים. אם אין – מוטב היה ליחימוביץ' לחוקק סעיף רחב בחוק, ולהשאיר את הפרשנות למקרים ספציפיים שיובאו בפני בית המשפט. אמנם החוק החדש, אם יעבור, יספק שוט משמעותי יותר בידי עובדים שמעסיקיהם אינם דואגים להם להפסקות שירותים נאותות, אבל בפעם הבאה שמעסיק ימצא דרך להגדיל הכנסות על חשבון כבודם הבסיסי של עובדיו, האם שוב נצטרך לעבור את כל הליך החקיקה המייגע? האם לא היה עדיף לתת בידי העובדים את הכוח לאיים על מעסיקיהם בתביעה גם על פרקטיקות מקוריות יותר של ניצול בלתי הוגן, על ידי ניסוח רחב ומכליל ככל האפשר?

ג. הוי, אני מתגעגע לימי משמר הכנסתשלטון החוק

3 Replies to “משמר הכנסת ריוויזיטד”

  1. שלי יחימוביץ' התמחתה בהצעות חוק אזוטריות בלתי ניתנות לאכיפה כלל, שמביאות חשיפה תקשורתית, ולא מרגיזות יותר מדי את בעלי ההון, כמו נושאי פנסיה, שכר מינימום וכדומה, שזה הכסף הגדול.

  2. והיום (נו, אתמול, ב18) התקבלה החלטה לדחות את כל הסיפור בשנתיים.
    מי שירצה, יוכל לדחוף לעצמו את האצבע למאגר, וכל השאר ישארו עם תעודות הזהות הרגילות. עד שבעוד שנתיים, מישהו ייזכר שרצינו לעשות משהו עם הסיפור, ובאמת בושה שכבר 15 (או עשרים? מתי המדפסת האישית הפכה להיות אישית?) מזייפים כאן תעודות זהות בלי חשבון. והגיע הזמן לעשות תעודה ביומטרית, עם הטבעה של רשתית, דגימת דם, וסיסמה לחשבון בנק.
    מה, הכל כדי להילחם בפשיעה הגוברת, לא?

  3. הי דובי. צריך ליתן את הדעת לכך שרגולציה באמצעות סטנדרטים רחבים שאמורים להיאכף על-ידי הפרט אינה תמיד אפקטיבית ויעילה. יש בסוג זה של רגולציה כשלים סוגים שונים, ובעיקר קושי באכיפה. נקיטה בהליך אזרחי מצריכה אנרגיות ויכולות שאינן בידי העובד המצוי, ולא תמיד גם הארגונים יכולים לסייע. על רקע זה יש צורך ברגולציה של כללים, האמורה להיאכף על-ידי הממשלה. גם לרגולציה זו כשלים, ובכל זאת, נדמה כי כיום בעולם היא הסוג השכיח יותר של רגולציה, מבין השתיים שציינתי.

סגור לתגובות.