ג’ינס לאנורקטיות בלבד

בעת האחרונה עולה המודעות לחומרה של הפרעות אכילה ולהשפעה השלילית עד מאוד של המודל הנשי המאוד לא… איך לומר… מציאותי שמוצג לנו מכל לוח מודעות, על נשים בכלל ועל ילדות בפרט. כשאפילו עדי ברקן מצהיר על מחוייבותו שלא להעסיק דוגמנית שאינה מפגינה גם מדד מסת-גוף (BMI) סביר, באמת נראה כאילו אנחנו מתקרבים לימות המשיח.

וזה, כמובן, בדיוק הזמן עבור איזו חברת אופנה לצאת בקמפיין פרסום על שלטים בכל מקום שלא תביטו, עבור Skinny Jeans, ובעברית – ג'ינס שחיפים. והתמונה אינה משאירה הרבה מקום לספק. אם יש לך משהו חוץ מעור על עצם הירך, הם לא יעלו עליך. כמה נשים תכפינה על עצמן מכנסיים שאינן יכולות להחמיא לך אלא אם את דחליל, רק בגלל שזו האופנה החדשה? כמה ילדים תמשכנה להרעיב את עצמן כדי להתאים לאידיאל החדש-ישן הזה? מה אכפת לחברות האופנה. להן, הרי, אין שום אחריות חברתית.

הבלוג בהקמה

תכף אשוב

(בינתיים לכו לקרוא את משמר הכנסת, שהוא עוד בלוג שלי פה, בענייני ביקורת חקיקה. הבלוג שאתם קוראים עכשיו ישמש אותי לנושאים שאינם נוגעים לביקורת חקיקה, אבל כן נוגעים לאקטואליה או שאר דברים חשובים. לעניינים פרטיים יותר, או סתם נושאים שמשעשעים או מעניינים אותי – כן, כן, יש לי עוד בלוג, שאין לו ממש שם ברור, והוא נמצא בלייבג'ורנל, פה, והוא גם באנגלית, רוב הזמן.

כן, משעמם לי בחיים.)

(אגב, ה-URL של הבלוג הוא iods ולא סתם iod בגלל המגבלה המרגיזה של לפחות ארבעה תווים. למה הו למה לא מצאתי לעצמי כינוי בן ארבעה תווים, אני שואל את עצמי מדי יום. התלונות, יש לציין, להנרי קוטנר).